 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
שוק תרבות
בשישי שבת הייתי במסיבת רווקות ושבת כלה של החברה המתחתנת.
עכשיו, בניגוד לחברות אחרות שאני בחבר'ה כזה, החברה הזאת היא חברה מהתיכון שבניגוד אליי, כן נשארה חברה של החבורה שלנו דאז. אתם יכולים להבין שהמפגש לא היה שיא הנוחות בשבילי- הרי היו לי סיבות טובות לא להשאר בקשר עם רוב הבנות האלה (כולן חוץ מאחת, למעשה, איתה לא היה ניתוק מכוון אלא סתם קשר שהתמוסס).
וניסיתי ממש. אני לא הבן אדם החברותי ביותר עלי אדמות. אני אפילו רחוקה מזה מאוד. ובטח שאני לא רוצה לערב את הבנות מהתיכון בחיים שלי היום. כאילו, מילא הן היו מעבירות את כל הזמן הזה בדיבורים על סקס. על סקס אני יכולה לדבר בלי הרבה חשבון. אבל הן דיברו על זוגיות. והזוגיות שלי, עם כל הכבוד, זה לא משהו שאני רוצה לשתף בו את הנשים האלה.
עכשיו, בחינה היא עשתה בשכל והושיבה אותי עם חברים שלה ושלו מהלימודים. בשבת כלה לא היה לי לאן לברוח. הקטע הוא שבחינה פגשתי את כל הבעלים של הבנות מהתיכון ואמרתי לחבר שלי, "תשמע, משהו פה נראה לי מוזר בכל הבעלים האלה. הרי כל ה-4 האלה התחתנו בשנה האחרונה אחת אחרי השניה. עכשיו תסתכל שניה על הגברים- הם לא נראים לך ממש נבעכים כאלה? כאילו, 'אני צריכה להתחתן השנה, אני אקח את הראשון שנקלע בדרך'?". הוא אמר שהוא לא יודע בקשר לבעלים, אבל שברושם ראשוני הוא מבין איך זה שלא נשארנו חברות אחרי התיכון.
בכל מקרה, במסיבת רווקות הביאו מורה ליוגה. המורה ליוגה העביר שיעור של שעה שכלל 45 דקות הרפיה. זה הרגיש לי סוג של "בואו נעשה כאילו עשינו ספורט כדי לטחון בורקסים בלי בושה". אבל זה לא היה כזה נורא. באמת. זה לא הרגיש כמו מסיבת רווקות, ואני לא יודעת מה היה לחץ אם באמת הייתי עפה משם ב-2 נגיד, אבל לא נורא.
אבל השבת כלה- זה היה הלם. בחיי. שבת שלמה אני שומעת סיפורי אימים על חמיות ובעלים מהגהינום. ואז לא הבנתי- האם הן מוציאות ומגזימות על כל הדברים הרעים שיש להן בבית כדי להתלונן על משהו, או שבאמת בבית כזה גרוע שהם חייבות להוציא את זה. בכל מקרה, אני לא מבינה למה לדבר על זה בשבת כלה, כמה ימים לפני שהחברה שלהן מתחתנת. זה הרגיש לי כמו תחרות סטייל "למי יש את החמות הכי מעצבנת" ו"למי יש את הבעל הכי מגעיל". וזה כשהן נשואות גג שנה. אני ממש לא רוצה להיות חלק משיחה כמו זאת עוד חמש שנים. אפילו לא בתור זבוב על הקיר.
ובאמת שיחסית, יוצא שהאמא של החבר שלי היא דווקא לא נוראית בכלל. היא אמנם אומרת לי דברים שהיא ממש לא צריכה להגיד לי, אבל לפחות בבסיס שלה היא אוהבת אותי.
הנה לכם מספר פנינים, כדי שלא תגידו שאני מגזימה:
1. אחת סיפרה שבשבת כלה שלה, לפני כמה חודשים, במשחק הזה ששואלים את החתן שאלות ורואים אם הם עונים אותו דבר וזה, שאלו אותו איזה משפט היא אומרת הכי הרבה. התשובה הראשונה שלו הייתה "סתום את הפה", אבל אחרי מחשבה נוספת (כי זה לא יפה להגיד) הוא אמר שזה בהחלט "כואב לי הראש".
2. היה איזה דיבור על זה שאנשים הביאו להן לחתונה כלי כסף, ולמה לכל הרוחות הן צריכות את החרא הזה בבית ולמה אנשים לא מתחשבים ומביאים צ'קים. אז אחת אמרה שהחמות שלה כל כך שונאת אותה, שבטח עד שתמות מה שהיא תשאיר לה זה את כל הכלי כסף שלה, והיא תמשיך לאמלל לה את החיים גם אחרי המוות.
3. איכשהו דיברו על נכים, אז אותה אחת אמרה שהחמות שלה- עדיף שתמות ולא תישאר נכה, כי אחרי כל זה היא עוד תצטרך לטפל בה.
4. אפילו שמעתי את המשפט, "הסבתא הזונה הזאת שלו". בחיי.
5. בכללי, היה איזה דיבור על זה שאחרי כמה חודשי נישואים "הם לומדים לענות". כמו קופים שמתפתחים אבולוציונית. כשהיו חברים, הן היו יורדות עליהם חופשי והם היו סופגים. עכשיו הם עונים, החוצפנים האלה. אז התגובה הראשונה היא שוק, שמה פתאום הוא למד לדבר. התגובה השניה היא, "סתום ת'פה ש'ך לפני שאני עפה עליך".
אני באמת לא יודעת מה מבאס יותר- לשמוע את כל הסיפורים האלה 3 ימים לפני החתונה, או להבין שהחברות שלך לא מסוגלות לעזוב ליומיים את הצרות הזוגיות שלהן בצד ולהנעים לך את הכניסה לחופה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
