אז הבחור חזר מחו"ל. בקטנה, שבוע. ברלין. אבל מה? לא דיבר איתי כל השבוע. אפילו לא איזה סמס. ואני אכלתי כאפות שאין דברים כאלה. וניסיתי לחשוב על כל האפשרויות. למה, לכל הרוחות, הבחור לא מתקשר אליי?

אתמול בערב באתי אליו. והוא כזה מחבק אותי ואומר לי שהוא התגעגע. אז אמרתי לו שגם אני התגעגעתי. והוא אומר לי, "מה, באמת?", אמרתי לו, "ברור, מה?". ואז אמרתי לו שיספר עוד איך היה, והוא עושה לי "עוד מעט, תחבקי אותי עוד". ואני כולי מופתעת מהפגנת החיבה ואומרת לו, "אז למה לא התקשרת, יא מצחיק?". ואז הוא אמר לי את הדבר הכי הזוי שיכול להיות: "מה, מלא פעמים רציתי להתקשר אלייך, אבל את אמרת לי לא להתקשר!".

אמרתי לו שאין מצב. הוא אמר לי שמה פתאום, הוא הכי זוכר שאמרתי לו "אל תתקשר אליי, אבל תביא לי מתנה". אמרתי לו שזה בכלל לא הגיוני שאמרתי לו כזה דבר (כאילו, העניין עם המתנה מתאים לי דווקא, השני לא יכול להיות). והוא אמר שזה באמת לא נשמע הגיוני, אבל שהוא בטוח שזה מה שאמרתי ולמה אני לא התקשרתי אליו. אז אמרתי לו "מה, אתה בחו"ל, ואתה לא מדבר איתי, אז יאללה, לא נפריע לך, תהנה שם (שקר וכזב, כן?). ואז הוא אומר לי, "אבל מה, לא יכולת לשלוח סמס?".

החיוך על הפנים שלי? כן, הוא מפגר :)