אני לא חושבת שראיתי את עצמי פעם בתור יוצאת בשאלה. "יוצאת בשאלה" זה משהו גדול, עם הרבה משמעויות. אני פשוט הפסקתי להיות דתיה. גם כשאמרתי את זה להורים שלי (בנפרד), אמרתי להם שאני כבר לא דתיה.

אז היה את הבלבלות, שנים. ואז היה להפסיק להיות דתיה.

היום ראיתי את "חיים בשאלה". סרט קצר, חצי שעה, ששודר במוצ"ש (מצחיק להגיד מוצ"ש, כאילו "שבת" זה לא ברור) בערוץ 2.

חצי שעה לא הפסקתי לבכות.

מסתבר שהחוויות דומות. מסתבר שהן דומות בלי קשר למאיפה יצאת. הבית שלי לא חרדי, אני בקשר טוב עם ההורים והאחים, הכרתי חילונים לפני שהפסקתי להיות דתיה, הייתי כבר סטודנטית וזה לא שמצאתי את עצמי אבודה בעולם לא מוכר. ובכל זאת- מדהים כמה התחושות דומות.

אז מה אתם יודעים? כנראה שיצאתי בשאלה.

מצחיק ש-7 שנים אחרי, אני לא רואה את עצמי חילונית. אני בכלל לא יודעת להגדיר את זה. אולי לעולם לא אצליח. ואולי בעצם זה בכלל לא משנה.

אני יכולה להבין את גודל השינוי כשאני אומרת לאנשים שרק הכרתי "הייתי פעם דתיה" והם פשוט לא מבינים מה הקשר בין הדמות שהם רואים לילדת בנ"ע. או כשפתאום אני פוגשת חברות מאז, עם כיסוי ראש וכמה ילדים, ורואה חיים שונים כל כך שלא נראה שאי פעם היה בניהם משהו משותף.