בטח כבר הגיע אליכם בפייסבוק הפוסט הזה על המרכז לאמנות הפיתוי והמשנה שהוא מלמד את התלמידים שלו. בגדול, הוא מלמד אותם דבר פשוט: נשים לא יודעים מה הן רוצות. אתה תיגש, תוריד להן את הבטחון ותתקוף. הן יזרמו בסוף.

זה מזכיר לי את כל הפעמים, בשלבים שונים בחיים, שניסו ללמד אותי להגיד "לא", בייחוד לבחורים. שאם הוא נוגע, אני לא חייבת להסכים. שזה בסדר להגיד לו שאני לא רוצה. שממש ממש מותר לי, ורצוי, שאשמור על עצמי.

למדתי. ממש. ואני לא לבד. מלא בחורות למדו. מלא אחרות ידעו את זה גם בלי שילמדו אותן.

מי שלא למד לקבל "לא", זה חלק מהזכרים. ואתם יודעים מה? זה חלק מאותה תרבות שמרשה להם לנעוץ מבטים כאילו אין מחר. זה חלק מאותה תרבות שמרשה להם להעיר הערות במשרד. זה חלק מאותה תרבות שמרשה להם לגעת, סתם ככה.

אני לא זוכרת אם סיפרתי את זה פה פעם, אבל היה לי פעם קטע עם איזה זכר. שלא תגידו איזה זב חוטם- עורך דין בן 31. פרקליטות שקר כלשהו. הוא התקשר אליי באיזה יום שבת, שהוא באיזור, ואם בא לי שהוא יבוא. הסכמתי. לא עבר הרבה זמן והוא התחיל לשים עליי ידיים. שזה בסדר, כן? לא חשבתי שהוא בא לשחק איתי דוקים. עברנו לחדר.

והיה בו משהו מוזר. לא יכולתי להגיד מה, אבל פתאום משהו לא בא לי טוב. משהו במבט שלו. משהו באיזו הערה סתמית בסגנון, "העור שלך כל כך בהיר".

אמרתי לו, "תשמע, לא נראה לי. בבקשה תפסיק". נראה לכם שהוא הפסיק? לא. הוא היה נחוש להוריד את הבגדים שלו ושלי. נראה לכם שהוא קם כשאמרתי לו, "אמרתי שאני לא רוצה, די"? לא. הדבר הזה לא נפסק עד שלא קמתי וצעקתי עליו שיקח את הדברים שלו ויעוף מהבית שלי. והוא בעיני עגל כאלה של, "מה, חשבתי הכל סבבה...".

כשבאתי לסגור את הדלת אחריו התבהר לי משהו. הבנתי מה לא היה נראה לי שם. אמרתי לו, "יש לך חברה, נכון?". והוא התבלבל קצת, לא הבין. בסוף הוא אמר, "לא, אין לי חברה".

ושאלוהים יברך את מרק, למצוא אותו בפייסבוק לא היה קשה במיוחד. גם קודם ראיתי אותו בפייסבוק, אבל לא קישרתי את מה שראיתי בתמונת פרופיל למה שהלך שם. ראיתי תמונה של בחור, לובש חליפה ומחזיק זר פרחים. אבל לרגע לא חשבתי שזאת יכולה להיות תמונה מהחתונה שלו- הרי הוא זה שהתחיל איתי, ומעולם לא ציין את הפרט הזה.

ואני לא באה להתדיין פה על בגידות, נשואים כן או לא, להגיד את האמת וכל הדברים האלה. שכל אחד יעשה עם הזוגיות שלו מה שבא לו. אבל הנה לכם זכר, שבטח לא היה בקורס של המרכז לאמנות הפיתוי, ולהגיד לו "לא" לא היה מספיק איתו. ושלא תגידו הוא איזה בבון, ערס, טיפש, חסר השכלה או כל הדברים שאוהבים להגיד על גברים "כאלה".

זה החבר מהצבא, זה ההוא מהלימודים, זה הבחור שעובד איתך במשרד. זה חבר שלך מאז שהייתם קטנים. זה הבעל של החברה שלך, החמוד הזה.