לפני כמה זמן התחלתי לעבוד על פרוייקט גדול בעבודה. באמת משהו מגניב. השלב הראשון היה לאפיין.

לא משנה שהייתי צריכה להתעקש נורא שיתנו לי שבועיים-שלושה להבין צרכים ולאפיין כמו שצריך במקום סתם להתחיל לעבוד, בסוף זה קרה. הוצאתי מסמך איפיון מלא ומפורט שאתם לא מאמינים. לאחת תיקונים קלים, הוא אושר ע"י כל גורם בחברה שנהנה לאשר דברים.

אחרי שזה קרה, המנהל שלי בא עם רעיון נהדר- לשלוח את האיפיון לשותף עסקי שמאוד מתמצא בתחום, כדי שייתן את הצעותיו. וזה היה מבחינתי סוג של "עכשיו באים?". כאילו, אם הוא היה מעניין אותך באמת, היית משתף אותו מלכתחילה. ואם אתה גם ככה רוצה את ההערות שלו כדי שהוא ירגיש חשוב וזה ישפר את היחסים ולא תתייחס אליהן גם ככה- תגיד לי את זה ישירות כשאתה רואה שזה מציק לי.

שום דבר לא נאמר לי ישירות, אני קיבלתי סוג של "נראה מה יש לו להגיד, ואז נחליט מתוך זה מה ליישם ומה לא". בטוחה שהולכים להפיל עליי עבודה מיותרת שהייתה יכולה להחסך אם זה פשוט היה חלק מתהליך האיפיון (בשביל זה הוא נועד, כן?), שלחתי את הדברים לגורם הסופר-מתמצא הזה כדי לקבל את הצעותיו.

היום קיבלתי תשובה מהגורם. משהו בסגנון, "זה נראה מצוין, עבודה טובה. אני כבר מת לראות את זה באוויר".

אז לא רק שמבחינת הראש צוות שלי ההערות של הגורם היו בקושי מנייס טו האב, וכל הסיפור הזה נועד לתת לו להרגיש שותף- לגורם עצמו זה עניין את התחת וכל מה שהוא רצה זה לגרום לראש צוות של להאמין שהוא אחד כזה שישמח לשתף פעולה, ככה בחינם, ולתרום מנסיונו העשיר למען הצלחת השותפות הזאת, ובפועל לא לתרום שום דבר.

ואני לא יודעת אם זה מן משהו כללי כזה שאנשים עושים, לשאת ולתת בעצות שלא שוות כלום כדי להרגיש נורא חשובים ונורא שותפים.

אני צריכה גם?