הנה מה שאני מבינה מהדיווחים אחרי הרצח אתמול באיתמר: לרצוח ילדים זה מזעזע.

לא לרצוח משפחה ישראלית בבית שלה. לא לרצוח משפחה ישראלית בשנתה. לא שבאו איזה כמה חבר'ה, החליטו שלא מוצא חן בעיניהם שישראלים חיים איפשהו, ופשוט נכנסו להם הביתה ורצחו אותם. 

אני גם שומעת את הזעזוע העמוק של ארגוני השמאל, שמגיבים לידיעה שראשי המתנחלים טוענים שיש קשר ישיר בין הסתת הפנים שלהם לרצח הזה. אני מבינה את הזעזוע שלהם. אני בטוחה שבסיוטים הנוראיים ביותר שלהם הם לא היו רוצים לשמוע האשמות שכאלה, הם הרי מתכוונים רק לטוב ולהביא שלום (בלי ציניות הפעם).

אבל הנה מה שמטריד אותי: בשנים האחרונות אנחנו ערים לדה-לגיטימציה של מתנחלים. מתנחלים מתפרעים, מתנחלים מיידים אבנים, מתנחלים חוסמים כבישים, מתנחלים חוטפים כדורי גומי מכוחות הבטחון. לא ישראלים, כמוך וכמוני. לא לא, מתנחלים. האלה, שמה, בשטחים.

ארגוני טרור פלסטינים כנראה מבינים שלרצוח מתנחלים זה לא כזה נורא כמו לרצוח "ישראלים". פיגוע באיתמר זה לא נורא כמו פיגוע בתל אביב. פיגוע בקרית ארבע זה לא נורא כמו פיגוע בירושלים. מטריד אותי שהפיגוע הבא יהיה במתכונת דומה, רק בלי לרצוח את הילדים. לא כי הטרוריסטים מלאי חמלה, אלא כי לטרוריסטים זה לא משתלם. כי הכותרת "זוג מתנחלים נרצח בשומרון" עדיפה על הכותרת "מחבל שיסף את גרונה של תינוקת בת 4 חודשים".

היגע הזמן שאנחנו, "הישראלים", נפסיק לראות במתנחלים איזה עוף מוזר שחי בשטחים כבושים וגורם לכל הבעיות שיש במדינה הזאת. מתנחלים הם ישראלים, עם תעודת זהות כחולה. באיתמר, לישראלים מותר לחיות. ככה ממשלת ישראל החליטה.

אתמול בלילה הגיע מחבל לישוב ישראלי והרג חמישה בני משפחה, מהם 2 ילדים ותינוקת אחת, בבית שלהם. זה לא קרה בעולם מקביל שרק אנשים הזויים חיים בו. זה קרה פה, שעה נסיעה מתל אביב.