היום שבעה שתיים פגשתי שניים מהמשתתפים בקבוצה אותה אני מדריכה (התנדבות עם בני נוער), כדי לסגור איתם כמה קצוות לגבי הערב סיום של הפרוייק שביום ראשון הקרוב. הסתבר לי כשיצאתי מהמרכז, שחם בחוץ בצורה מחרידה. מחרידה כ"כ שלא הצלחתי לנשום כמו שצריך, והגעתי הביתה כשאני שומעת (שוב) את החזה שלי שורק במאמציו. אבל שטויות, בשביל זה יש לי במדף התמרוקים שלל משאפים שאני מסרבת בתוקף לקחת איתי כדי לא להרגיש חולה. העיקר שהפרוייקט הזה ייצא כמו שצריך.

מדובר על קבוצה של נערים ונערות (כיתות י'), אותם אספתי מאיזה תיכון כדי להעביר להם סדנה בענייני זוגיות אובססיבית ואלימה, במטרה להגביר את המודעות ולנסות למנוע כמה שיותר דברים מחרידים שכאלה. בפרוייקט סיום הם אמורים להביא כמה שיותר אנשים (בני נוער, מורים, הורים ומתנדבים מהמרכז) ולנסות להעביר להם בשעה את עיקרי הסדנאות שאני העברתי להם במהלך איזה 5 חודשים.

אני מקווה שהם יצליחו להביא כמה שיותר אנשים, ושהערב הזה ייצא כמו שצריך. זאת פעם ראשונה שאני מעבירה דבר כזה, ופעם ראשונה שאני מרימה פרוייקט. אם זה ייצא טוב, זה רק ייתן לי מוטיבציה להמשיך ולהתנדב.

נשאלת השאלה- מה אני אביא ל-18 חבר'ה המקסימים שיש לי צ'ופר לסיום הפעילות?