המסקנות שהבטחתי לא יגיעו. למה? כי יש לי פנים יפות.

המבחן שהיה לי היום היה נהדר. אולי הטוב ביותר שהיה לי בכל התואר. ידעתי הכל, ומה שלא ידעתי מראש לא היה לי קשה להבין מהחומר. המבחן היה מעט ארוך וקשה יותר משני המבחים לדוגמה שהמרצה הביאה לנו, אבל לא נורא.

עכשיו למרצה שלי, פרופ' אווה. היא כזאת מלכת עולם. אחרי שהיא הסתובבה בין הסטודנטים וענתה על שאלות, היא אמרה: "יש לי כוונות ממש זדוניות ללכת מכאן עכשיו, יש למישהו התנגדות?". כמובן שהייתה- ביקשו ממנה לחזור מאוחר יותר. היא חזרה, וטוב שכך, כי הייתה לי שאלה בדיוק בשאלה האחרונה.

פרופ' אווה: היה לי העונג להיות סטודנטית שלך, את אחת המרצות הטובות שהיו לי. היה מצחיק בשיעורים שלך, והכל, איכשהו, היה מובן לחלוטין. אם לא היית עוסקת בכזה תחום מחקר משעמם, הייתי רוצה לעשות אצלך תואר שני.

כפי שסיפרתי כאן לא מזמן, אני אוהבת חצאיות קצרות. מאוד אוהבת. מה שטוב איתן, זה שלא חם. כיף להסתובב באחר-צהריים נעים כאשר הרגליים מרגישות רוח קלילה ולא נחנקות למוות בתוך מכנסי ג'ינס. החלק הפחות נעים של חצאיות קצרות הוא גברים. מבוגרים. אפילו זקנים. יש להם נטיה להזיל ריר ממש בקלות. אני לא מבינה את זה.

כמה שלטים מצחיקים שראיתי לאחרונה:

1. "להתנתק מאום-אל-פאחם". ישראל ביתינו ברשות אביגדור ליברמן. כנראה אני רחוקה מאוד מלהיות קהל היעד של המודעה.

2. "רוצה עבודה חדשה? רק וילנאי מנצח את פרס". אני יודעת מה המניעים של המודעה, אבל אתם חייבים להודות שהטקסט פשוט מצחיק.

3. "חבל קטיף זה הבית שלי". מעניין איך מלפנות קומץ אנשים, הממשלה עוברת לפנות חבל התיישבות פורה, חי ובועט (או בעיקר בועט, אבל לא ניכנס לזה).  (איך אתר כזה מרשה לעצמו לא לשים כתום ברשימת הצבעים?)

הרופא החליף לי משאף. הלכתי לסופר-פארם לקנות אותו. מי דאג להביא לי אותו ולהסביר לי איך התחכום הטכנולוגי הזה (משאף בקפסולות, אלוהיי) עובד? ניר מיכאלוביץ', רוקח אחראי. איזה מותק. חנון כזה חמוד. הוא בטח היה מצטיין המסלול לרוקחות או משהו. בחור בן כ-27 שעדיין יש לו פוני ומשקפיים. לא חמוד?

ואז הוא העביר אותי לליאור שיעשה לי חשבון. ככל הנראה, זה היה יומו הראשון של ליאור בעבודה. ליאור עשה לי חשבון, לקח ממני כסף ושם לי את הדברים בשקית (משאף וסיכות לשיער). מה ליאור לא עשה? לא אמר לי תודה ולהתראות (אפילו לא רק תודה או רק להתראות), ולא הביא לי קבלה. היום בבוקר גיליתי שהוא גם לא החזיר לי את הכרטיס "מכבי" שלי.

בחזרה הביתה קפצתי לסופר-פארם (לא לנפש ולא לגוף). ביקשתי מהבחור שהיה שם (לא ניר ולא ליאור) את הכרטיס שלי, והוא הוציא מהמגירה חבילה של כ-30 כרטיסי קופ"ח. ליאור כנראה שוכח להחזיר המון כרטיסים.

קונאן יקירי, הנה לך דבר אחד שלא ידעת על קאי:

לסבא של קאי יש אוסף של כ-1000 Decalogos. אלו רשימות "10 דברים ש-". הוא אוסף אותם מכל מקום, בכל תחום, בכל נושא.