2. ירושלים עיר קדושה לדת היהודית.

3. בתאריך 10.6.05 התקיים מצעד הגאווה ברחובות תל-אביב.

אקח את שלוש העבדות ואנסה לחבר בניהן:

ירושלים היא עיר במעמד רגשי מיוחד. אני זוכרת את עצמי בפעם הראשונה שביקרתי בארץ: יותר מהרצון לטייל בארץ, יותר טוב מהטיולים שלקחו אותנו אליהם בגולן, יותר מהכיף הזה שאפשר לאכול כשר ברחוב- להגיע לכותל המערבי היה משהו מיוחד. אני לא יכולה לתאר את שהרגשתי כשראיתי את הכותל בפעם הראשונה. זו לא הייתה הפעם האחרונה שירושלים ריגשה אותי, והיא מרגשת אותי גם עכשיו- כשאני לא דתיה למעלה משנתיים. אני בטוחה שאני לא היחידה.

מצעד כמו זה שהתקיים לפני שלושה ימים בירושלים פוגע ברגשותיו של היהודי הפשוט. היהודי הפשוט- זה שעושה את מה שכתבו גדולים ממנו, בלי חכמות, בלי לחפש "דרכים אחרות" להיות יהודי. למה? כי הוא מצפצף על האמונה שלו. למה? כי הוא אומר שני דברים:

1. "כתוב בתורה שמשכב זכר אסור, אז מה? אני יהודי ואני שוכב עם זכר"
2. "אז מה אם זו עיר שקדושה ליהדות? אני מצפצף על חוקי היהדות, ויוצא בעיר הזאת לומר לעולם שאני שוכב עם זכרים, אוהב את זה ואף גאה בזה".

מצעד הגאווה בירושלים פוגע ביותר אנשים ממה שהוא משרת. לא צריך להיות גאון בסטטיסטיקה כדי לראות שמספר האנשים שרואים את ירושלים כעיר המייצגת את המרכז היהודי עולה על מספר הומוסקסואלים בארץ, אם לא בעולם.

"דגל הגאווה הוכתם בדם". הכותרת הזאת, כמובן, אומרת הרבה מעבר למילים. היא באה ואומרת שהפרימיטיביים הלא נאורים (ע"ע חרדים ודתיים) מסכנים את הקיום של הנאורים, האנשים המודרניים, בני האדם המסוגלים לקבל את השונה מהם (דהיינו, יפי נפש והומוסקסואלים).

האמנם?

למה אותם בני-אדם ש"יכולים לקבל כל אדם כפי שהוא"  לא יכולים לקבל את היהודים הפשוטים כאנשים שיש לכבד? למה הם לא יכולים לראות שעצם הצעידה הגאה שלהם ברחובות ירושלים פוגעת ברגשותיהם של רבבות אנשים? למה לבוא דווקא לירושלים, דווקא לאותו מקום שהם יודעים שהוא רגיש כ"כ ולעשות מצעד כזה? האם לא הספיק להם המצעד שהתקיים שבועיים וחצי לפני כן בתל-אביב?

הם רואים, יודעים, מבינים ועושים את זה בכל זאת, או שמא דווקא.

כמובן, במקום לדבר על מיקומה של היהדות במדינה יהודית ודמוקרטית, קל הרבה יותר לשים את הדתיים והחרדים בשק אחד של אטומים, פורעי חוק, פנאטיים, פראי אדם וכדומה. זה לא המקום להסביר שאדם שיוצא מהבית שלו עם נשק במטרה לפגוע באדם אחר, מקומו מחוץ לחברה- כל חברה. זהו דבר לא מקובל ולא מתקבל.

אני בטוחה שאותו אדם שיצא עם סכין במטרה לפגוע במפגין אקראי במצעד הגאווה בירושלים מודע לעובדה שלא מתוקף תפקידו להביא ליישום את במדבר יח/כט: "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם". אם כן, למה אותו איש יצא במטרה לפגוע? אני יכולה להביא הסבר אחד שמתקבל על הדעת: נמאס לו שמצפצפים על היהדות שלו במסווה של קידמה ונאורות. האם זה הופך את המעשה שלו ללגיטימי? כמובן שלא. אבל הוא לא פחות לגיטימי מכל דקירה אחרת המתרחשת במועדון לילה, בטיילת בנשר, או בגלל סיגריה. אז למה לעשות מזה הדף תקשורתי גדול? כי זה משרת מטרה.

את זה אני לא מוכנה לקבל.

הבהרה: הפוסט לא מתעסק ב"האם להיות הומו זה בסדר", "האם צריך להרוג את כל ההומואים", "האם זה בסדר לדקור אנשים", או "האם זה בסדר לשים את חוק התורה מעל חוקי המדינה". אני לא חושבת שיש מקום לדון בשאלות אלו, מאחר והתשובה צריכה להיות ברורה. אני דנה, כפי שהכותרת מציגה, בעצם הקיום של מצעד הגאווה ברחובות ירושלים וההדף התקשורתי סביבו.