חברה 1: את הולכת? טוב, ביי. תביאי אותו פעם, שנראה אותו גם. את יודע מה את מביאה בשבת?

אני: להביא? מתי? למה?

חברה 1 (לחברה 2): לא אמרת לה? אני לא מאמינה... בטח גם לא התקשרת לאף אחת כמו שסיכמנו... אי אפשר ככה לארגן

חברה 2: נו, התקשרתי...

חברה 1: אוף. קאי, את מביאה בורקסים, עושים פה צהריים בשבת. ותביאי הרבה, כי נהיה פה 10, ואת יודעת איך זה בורקסים, זה נחטף... אה, ואני לא אוהבת תפוחי אדמה, אז תביאי גם גבינה.

אני: או קיי, בורקסים ל-10 איש, כולל גבינה.  

בחיים לא הייתי חושבת להביא בורקס גבינה, זה כ"כ לא טעים.

בוקר. טוב, מודה, קמתי רק ב-12. צריכה להמציא בורקסים ל-10 איש. ללכת למאפיה עכשיו? אבל יום שישי, ובטח המאפיה מפוצצת, וגם ככה הבורקסים של 5 המאפיות הקרובות פשוט מגעילים. בכלל, בורקסים קנויים זה די רע. אצלנו בבית מכינים בורקסים- קונים בצק עלים וממלאים אותו בכל מיני דברים. בשביל התפוחי-אדמה אחותי בדר"כ משתמשת במנה חמה (כי יש גבול להשקעה הביתית פה).

הסופר היחיד שיש במרחק סביר הוא זה שבקניון. הלכתי לשם וקניתי בצק עלים (1 ק"ג), 3 מנות חמות של פירה וגבינה לבנה אחת.

בבית חיכינו שהבצק יפשיר (הוא היה קפוא לחלוטין), וגייסתי את אמא (שפית) ואחותי (שפית בפוטנציה, כולל מזג והכל) לעזרתי. 

הכנתי איזו תערובת של גבינה לבנה, גבינה צהובה, ביצה אחת, קורנפלור מלח ופלפל למילוי. זה היה בעייתי כי זה הרטיב את הבצק יותר מדי והיה קשה לסגור אותו כמו שצריך- אבל יצאו 10 בורקסים כאלה. אח"כ עברתי לתפו"א. אני לבד רידדתי בצק, הרטבתי במכחול, שמתי מילוי, סגרתי ושמתי בתבנית אפיה כולל נייר. יצאו כ-40 בורקסים. אפילו ניקיתי אחריי הכל.

אה, למה אני טורחת לכתוב על זה פוסט? כי אני אף פעם לא מבשלת, בטח לא אופה.

"אמא! אני מבשלת בורקסים!", "קאי, את אופה בורקסים"

"אחות! אני אופה בורקסים", "תרגעי, זה לא כזה מלהיב..."

אותי זה מלהיב. טוב, אני יכולה לשחק במעבדה, אני אמורה לבשל לא רע, זה הרי לא מאוד שונה. רק החומרים והכמויות משתנים. הנה, יש לי בורקסים פרי ידיי.

חשבתי שאחרי הטרחה הרבה אלך לנוח, אבל לא. צריך להוריד זבל ולהשקות את העציצים. זה בכלל התפקיד של אבא שלי ואחי בבית, אבל שני הגברים בטיול שורשים בארגנטינה. ככה מצאתי את עצמי יורדת לחדר הזבל, מתפלאה בחזרה שהייתי מספיק מתוחכמת כדי לשים את השטיח מתחת לדלת כדי שהיא לא תסגר (כשסיימתי לזרוק אמרתי לעצמי "שיט! סגרתי את הדלת!", ואז הסתבר שתקעתי שם את השטיח). כשעליתי שוב הביתה, השקיתי ממש יפה את כל העציצים.

אני כזאת ילדה טובה.