| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
גנטיקה וחינוך
קמתי בסביבות 2 בצהריים אחרי שלא ישנתי חצי לילה, הלכתי לשיעור יוגה ב-8 בבוקר וקפצתי עם אחותי לקניון לקניה מהירה (תיק חדש, הריעו לי). רעבה, ניגשתי למקרר לראות איזה סלט אכין לי הפעם. החלטתי על עגבניות ונבטים ברוטב סויה, אחרי שזו התגלתה כקומבינציה נחמדה מאוד ומהירה להכנה.
"יש סלט טונה", מיהרה אמא לעדכן אותי ברגע שפתחתי את המקרר. החלטתי לוותר על סלט הטונה עתיר המיונז ולהסתפק בסלט שתיכננתי. "אז בשביל מה הכנתי המון סלט אם לא בשבילך... אני אצטרך לזרוק את זה אם לא תאכלי". רגילה לרגשי האשמה שרק אמא פולניה יודעת לעשות, אמרתי שאם אני אסיים את הסלט שלי ואהיה רעבה עוד, אני אוכל את הסלט טונה.
אכן, סיימתי את הסלט שלי ולא הייתי רעבה יותר. אבל מה? רגשות האשם האלה לא רצו לעזוב אותי בשקט, וניגשתי לקחת את סלט הטונה עתיר המיונז. לא רק זה, גם אכלתי את כולו.
עכשיו, בא לי להקיא.
אני צריכה להפסיק לתת לאמא שלי להשפיע עליי עם הטריקים הפולניים המלוכלכים האלה, אחרת לא אהיה רזה לעולם.
אני מבינה קצת איך מרגישה בולמית, ומה המניע שלה לדחוף לעצמה אצבעות לגרון ולהקיא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
