| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2005
וואי, כל המשפחתיות הזאת
לא התכוונתי להשתמש במחשב בחג. גם לא לדבר בטלפון. ידעתי שאין מצב שאני לא אדליק ואכבה אורות, אבל תכננתי לעשות חג כמה שיותר כשר. גם בתפילה הייתי אתמול.
אז מה קרה, אתם שואלים?
ובכן, כשארוחת חג של צהריים מסתיימת בזה שאבא שלי צועק על אחותי, מקניט את אמא שלי על איזה משהו, אמא שלי מחזירה לו עוד יותר מכוער, אחותי פולטת משהו בסגנון "נהיה פה כבד" והולכת, והחי מסנן משהו כמו "אי אפשר לאכול ככה" והולך גם, וכל אחד מעביר את אחר-הצהריים נעול בחדר אחר של הבית- זה לא שווה את המאמץ מול אלוהים.
להדליק או לא להדליק מחשב, לא ישנה שום דבר בהתנהלות של הבית.
עוד דבר מוזר שקרה אתמול היה שביה"כ היה שומם. בעזרת הנשים ביו כ-25 נשים, בניהן 8 ילדות, 5 נערות צעירות ו-4 חילוניות. נראה לכם הגיוני שהבי"כ של השכונה הדתית הצעירה בעיר ריק בערב הראשון של רה"ש? לי זה צרם. מאוד.
אז כל החג הזה- משהו דפוק מהיסוד.
אם לאבא שלי יותר חשוב כמה אורות דלוקים יש בבית מאשר שיהיה פה נעים, לאמא שלי יותר חשוב להרשים את האורחים עם האוכל מאשר לדבר יפה, לאחותי יותר חשוב מה היא לובשת מאשר ללכת לתפילה- משהו בהחלט דפוק מהיסוד. זה לא החג שלי. לא ככה נראית השנה החדשה שלי.
אז היא נראית עם חילול שבת, אוכל לא כשר וללכת לתפילה לעיתים רחוקות מאוד? שתיראה. זה בכלל לא משנה.
מצחיק. אתמול דיברתי עם חבר ותיק, שלא דיברנו כבר שנה ולא נפגשנו כ-3. כל פעם שאנחנו מדברים, הוא שואל אותי מה שלום הדת. הוא הרי הכיר אותי בכיתה ט', כשהייתי דוסית למופת, והיה עד לרוב תהליך החילון. אמרתי לו שתמיד לפני רה"ש ויו"כ מתעוררות שאלות אמוניות וכאלה, אבל בעיקרון אני והדת הגענו לעמק השווה. בעמק הזה- אני עושה מה שנוח לי ומה שאני נהנית ממנו- מה שחשוב לי.
באחר הצהריים הזה, אין לי שאלות אמוניות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
