ד"ר כהן התקשר אליי בדיוק כשסיימתי מנת נודלס בריבר. להלן התקציר:

1. הם מאוד מעוניינים שאני אמשיך שם לתואר שני

2. הם מעדיפים שאני אקבל את המלגה שלי מהמחלקה ולא מהמעבדה (באופן מפתיע)

3. ביג פרופ' דיבר עם האיש מהועדה ומאוד לחץ עליו לתת לי מלגה, ושההחלטה תהיה בקרוב מאוד

4. האיש מהועדה מצידו התחייב לדבר מחר או מקסימום בתחילת שבוע הבא (לפי ההיכרות שלי איתו, לקראת סוף שבוע הבא, אבל זה קטנות) עם ראש המחלקה כדי לסגור את המלגות האחרונות

5. כולנו מאוד מקווים שהתשובה שלהם תהיה חיובית

6. במידה ולא, ביג פרופ' מוכן להשקיע בי. עם זאת, הוא מדגיש, לא יהיו לי את אותם התנאים (ז"א, הוא לא יתן לי מלגה מלאה).

לסיכום:

כך או אחרת תהיה לי מלגת שכ"ל, שזה החלק החשוב. הדיון הוא על גובה מלגת הקיום.

מחר אני הולכת ליום בטיחות שמסביר לך איך לא לחטוף סרטן בזמן שאתה עושה כאילו שאתה חוקר מאגניב. זה די מצחיק שאני רשומה ליום בטיחות הזה בלי להיות רשומה לתואר שני בכלל. בכל אופן, אחרי היום בטיחות הזה אני יושבת עם שני חברים לבנות לנו מערכת שעות פיקטיבית. ז"א, היא לא תהיה מאושרת עד שלא נקבל את מסמכי הקבלה. בינתיים אנחנו נבוא לשיעורים בלי להיות רשומים אליהם באמת.

בחיי, איזו אוניברסיטה מׁשֵה.