אחרי שפינק-מון העירה את תשומת ליבי לזה שמייק-אפ זה טוב החלטתי לנסות. כמיטב המסורת, נכנסתי לניו-פארם, ניגשתי לדוכן של החברה שאני אוהבת (יש להם קרם לחות מעולה), ולא מצאתי שם נציגה לבושת חלוק לבן צח. חיפשתי, ושאלתי. היא תגיע רק אח"צ, אמרו לי. יפה- גם אני וגם הגברת בלבן עובדות אח"צ.

אז ביקשתי עזרה מאחת אחרת, איזו ערסית מבוגרת שהייתה שם (שניסתה בכל כוחה למכור לי מוצרים של סיסלי או שיבנשי). אה, עוד סיבה לחבב את קליניק- המוכרות שלהן (סליחה, יועצות יופי) הן לרוב רוסיות שעברו את גיל 30.

בסופו של דבר, הקניה לא הייתה חוויתית במיוחד (לא הושיבו אותי ואיפרו אותי כמיטב המסורת). מצד שני- גם לא שיכנעו אותי שאני חייבת לקחת גם קונסילר, פודרה, סומק, עיפרון עיניים, עפרון שפתיים, שפתון, צלליות, ואיי-ליינר.

שבועיים עמד לו המייק-אפ החדש על המדף בלי שיצא מהקופסה שלו ולו פעם אחת. התחלתי לחשוב לעצמי שהנה שוב השקעתי כסף באיפור שלא יעלה על הפנים שלי לעולם.

ביום רביעי אני מתחילה ללמוד ב-12 בצהריים, מה שנותן לי מלאי של זמן פנוי כדי לקום מאוחר, לעשות מקלחת ארוכה ובכלל לא למהר. באותו בוקר הסתכלתי על קופסת הקרטון הקטנה וידעתי- זה היום של המייק-אפ.

הסתכלתי על עצמי במראה. מקרוב, מרחוק, עוד מקרוב ויותר מרחוק. "החרא הזה עובד", נפלט לי. 

יצאתי החוצה מצוידת במעיל דק, מטפחת לצוואר, כובע לגשם ועור הפנים החדש שלי. ואז התחיל לטפטף. נזכרתי למה אני מעדיפה לא להתאפר: אני אוהבת גשם. אני לא מתכוונת ללכת עם מטריה כדי שלא ימרח לי האיפור.

ואם הסיפור הזה לא הספיק כדי להזכיר לי שאני בחורה, הנה שניים נוספים:

1. חברה שאלה אותי אם אני יודעת לצבוע שיער ולעשות פסים. מצאתי את עצמי עושה לה הרצאה קטנה על איך לעשות את זה נכון, זול, ועם תוצאות נהדרות (ז"א, בדיוק כמו שלי). הבנתי כמה בחורתי זה היה בגלל נעם, שלא הרים את העיניים שלו מהפלאפל במשך כל הזמן הזה.

2. הפיזיקאים שנה ב' הם משהו כמו 35. אני לוקחת איתם שני קורסים השנה. ה-35 האלה מתחלקים למשהו כמו 33 בחורים ו-2 בחורות. זה מוביל את רוב הסטודנטים להבחין שיש בחורה בכיתה.

השבוע ישב לידי בשיעור מתמטיקה אחד הבחורים הגדולים ביותר שהיו בקרבתי אי פעם. אני מתכוונת- הוא ענק (הוא לא יפה או מרשים או משהו כזה, הוא פשוט ענק). הכתפיים שלו רחבות לפחות פי 1.5 משלי, והכתפיים שלי רחבות יחסית. הקוטר של הזרועות שלו הוא לפחות כמו של פולקעס שלי, והורישו לי מספיק מאלה ב"ה. התפלאתי. ממתי עושים פיזיקאים כאלה? זה בטוח טעות. אבל הוא ישב בכיתה, זה באמת היה השיעור שהוא היה אמור להיות בו. ואז, כשהוא שאל שאלה- הבנתי. יש לו קול כזה שאם הייתי שומעת בטלפון מבחור שהכרתי ברשת הייתי בורחת, קול כזה של של שחקן כדורגל או של שרירן טיפש, קול כזה... של מכוער.