המרצה שלי באור וחומר, שנה שעברה, הוא בחור מרשים. אחד הדברים שהרשימו אותי יותר מכל הוא החריפות שלו. אהבתי לשבת בשיעורים שלו בגלל הלהט הזה, כשהוא מדבר על דברים שעקרוניים לו.

ככה יצא, אחרי שהוא חזר מכנס ביוכימאים ישראלים באילת באביב האחרון, שהוא סיפר שהוא לא מבין מה פתאום צריכים לשבת חבורת מדענים ישראלים בארץ ישראל ולנהל דיונים באנגלית עילגת. בזמנו, לא תיארתי לעצמי כמה זה עלול להיות צורם באזניים.

והנה, עכשיו אני סטודנטית לתואר שני בפיזיקה, ואני מחוייבת להשתתף אחת לשבוע בקוֹלוֹקיוּם המחלקתי. כבר כאן אפשר לראות את הבעייתיות עם השפה. Coloquium הוא בלטינית דיון מדעי. בעברית, בחרו לקרוא לזה באופן רשמי קולוקוויום, כנראה בגלל אותה u שמופיעה אחרי ה-q במילה הלטינית. הבעיה היא שאותה u לטינית היא "אילמת"- לא שומעים אותה, כך שאין שום סיבה הגיונית להוסיף את צמד הו"וים במילה העברית.

אה, כן, כל הקולוקוויום הזה, מתנהל באנגלית, כמובן.

אבל עזבו קטנות- קיבלנו היום מרצה שאם אני לא טועה הוא יושב היום באונ' תל-אביב, אחרי שהוא עשה תואר או שניים בהרוורד, כסטודנט של חתן פרס נובל כלשהו (החתן כלשהו, הפרס בפיזיקה). אותו מרצה חביב, שמתקרב לדעתי ל-65 אביבים, סיפר לנו כל מיני דברים ממש מגניבים. אני לא מתיימרת להבין הרבה ממה שהוא אמר, ולכן השורות הבאות הן לא תחת אחריותי האקדמית. למען בסדר הטוב, אסמן ככה את החלקים שאני לא סגורה עליהם.

אז ככה: לחבר'ה האלה יש במעבדה לייזר שמוציא פולסים של אור באורך של אַטוֹשניות (Attoseconds), מה שאומר 10 בחזקת מינוס 18 שניות (אתם קולטים כמה זה קצר?). הם העבירו את הפולסים של אור האלה דרך גז, וראו על דטקטור אם הם מצליחים להקפיץ אלקטרון. אז הם הצליחו. לא רק שהם הצליחו, הם קיבלו כל מיני תוצאות מוזרות, עד כדי שהן לא ממש מסתדרות עם משוואת שרדינגר (כן, המשוואה ההיא, זאת שמכניקת הקוונטים יושבת עליה).

תזכורת קצרה: במשוואת שרדינגר אנחנו מתייחסים אל המיקום והתנע של החלקיק כאופרטורים (פעולות מתמטיות שפועלות על דברים), ועל הזמן כעל... זמן. אתם יודעים, זמן כזה רגיל.

אז החבר'ה האלה טוענים שהזמן של הניסויים שלהם לא מסתדר ככה פשוט. הם טוענים שכדי שהזמן של הניסוי שלהם יסתדר עם המשוואה, עלינו להתייחס גם אליו כעל אופרטור (כמובן, יש כמה קבוצות אחרות שפרשו לגמרי שונה את התוצאות האלה). ז"א, הזמן הוא לא סתם זמן, אלא צריך להפעיל עליו איזושהי פעולה מתמטית כדי שהוא יסתדר.
מכאן הם מסיקים שמשוואת שרדינגר כפי שמוכרת לנו היום היא סוג של קירוב. מקרה פרטי לזמנים קבועים או ארוכים.

אני מניחה שהגילוי הזה יכול להיות מלהיב ומפתה. עם זאת, אני לא חושבת שהוא מלהיב ומפתה פחות או יותר מתורת הקוונטים עצמה עבור הרוב הגדול של אוכלוסיית העולם. בסופו של דבר, כ-98% מתושבי העולם רק רוצים להשתין בשקט, כלפי מטה.

לסיכום: יש מדענים ישראלים שמקפידים על טהרת השפה העברית, ויש מדענים ישראלים שמתעסקים בדבר הבא במכניקת הקוונטים.
רק נותר להושיט יד ולהחליט ממי אתה רוצה ללמוד.