אתמול שאלתי את אבא: "אבא, לא הבאת סופגניות?", "לא", הוא אמר לי, "אני אביא מחר כשכולם יהיו בבית".

אז היום, מהבוקר אני אומרת לעצמי: "יו, איזה כיף, אני אגיע הביתה ואני אוכל סופגניה". גם מכל חבריי לספסל הלימודים לא חסכתי את הבשורה.

אז אבא ואחותי חוזרים הביתה, אני ואחי כבר היינו בבית, והוא קורא לנו להדליק נרות. "בכיף", אמרתי לעצמי, "נדליק נרות ואז נוכל סופגניות כל המשפחה ביחד, איזה יופי". אז הכל טוב ויפה, רק שאבא לא הביא סופגניות בכלל! למה לא? כי אחותי הסיטה אותו! היא אמרה לו לא להביא כי זה משמין! אין לה תירוץ יותר עלוב מזה? כן, אני יודעת שסופגניות זה פצצת פחממות ושמן. כן, אני יודעת שזה לא בריא. ולא, זה ממש לא מעניין אותי.

סופגניות זה חנוכה, חנוכה זה סופגניות.

לטקעס זה לא פצצת פחממות ושמן? מצות זה בריא? קניידלעך זה דיאטטי? גפילטע פיש זה מזון בריאות? מה אתם נתפלים לי על סופגניות?

בחיי, אני כולי מבואסת. לא קצת, לא חלק. כולי מבואסת.

אני רוצה סופגניה.

ואל תגידו לי "אז תלכי ותקני", זה לא אותו דבר.

ועכשיו לדברים פחות חשובים:

1. אני הולכת להגיע למעבדה ביום שישי. למה? להעביר תאים, כי אני צריכה אותם בני יומיים ביום ראשון.

2. בשיעור האחרון בתרמודינמיקה דיברנו על מנועים (כן, אני עושה קורסים של פיזיקה תואר ראשון. תצחקו עליי). כל פעם שהמרצה רצה לחשב את הנצילות של המנוע, הוא אמר "נחשב עכשיו את הנצילות, או הניצולת, אני לא יודע מה נכון". כ"כ הרבה פעמים הוא אמר את זה, שנכנס בי הספק. אז שאלתי את אבן שושן. כמובן, לא הסתפקתי בזה: גם שלחתי אי-מייל למרצה וסיפרתי לו מה אבן שושן אמר (אם גם אתם תוהים, אז זה נצילות ולא ניצולת).

3. היום כשאחד הדוקטורים שאני עובדת איתם חזר למעבדה וישב לאכול, אני ישבתי איתו (לא אכלתי) וסיפרתי לו על התוצאות האחרונות שלי. בהתלהבות.

4. אני מגישה את כל השיעורי בית שלי. אני גם עושה אותם לבד.

אני מפחדת מהמסקנות המתקבלות מ-4 העובדות האחרונות.