של שבוע שעבר.

האם את סובלת/ אי פעם סבלת מהפרעת אכילה כלשהי?

לא.

לצערי לא.

האם את אוכלת בשביל הכיף או בשביל לשרוד? (חיה בשביל לאכול או אוכלת בשביל לחיות?)

בשביל הכיף, ברור.

סנדוויץ' טונה מהסופר של האונ' זה מעדן. וזה עוד לפני שהיכרתי לכם את השווארמה הצמחית של עיגולדים.

משהו משהו.

האם אכילה מלווה אצלך ברגשות אשמה?

לא.

לצערי לא.

אפילו סופגניות לא גורמות לי לרגשות אשם.

את מעדיפה לאכול בסתר או ליד אנשים?

עם אנשים.

בייחוד כי אני אוהבת לבחון נימוסי שולחן.

מה תגובתך למראה אנשים שמנים ברחוב (או בכל מקום אחר)?

"נכון שהיא יותר שמנה ממני?"

לא, "יש לכן גוף שונה" זאת לא תשובה לגיטימית, ביחוד לא אם זה נכון.

אנשים שמנים צריכים לרזות, להשלים עם מה שיש, או להיכחד מהעולם?

אתם לא מבינים- אנשים שמנים זה טוב.

אפשר להתכרבל איתם בחורף, החיבוקים שלהם הרבה יותר שווים.

מה השריטה הכי גדולה שלך לגבי אוכל?

אני לא אוכלת ביצים.

אל תנסו לעבוד עליי, ואל תגידו לי "זה רק טיפ-טיפה".

אני מרגישה את זה.

לא ביצה קשה, לא ביצה רכה, לא ביצת עין, לא ביצה בסלט טונה, סלט אבוקדו או סלט תפוחי אדמה.

לא לחם צרפתי, לא שקשוקה, לא פשטידה שמרגישים בה את הטעם של הביצים. גם לא חביתה.

אני לא אוכלת ביצים.

האם את סופרת קלוריות?

בחייכם, אני לא יודעת לסכום מספרים כ"כ גדולים...

מה ההגדרה שלך להפרעת אכילה? האם את חושבת שיש לך גישה בריאה לאוכל?

אני לא יודעת. כן, נו. אם לא הייתה לי גישה בריאה לאוכל הייתי נראית הרבה פחות... בריאה.

ג'יזס, 3500 כניסות. עגול. בחיי, אני ממש מקובלת.