| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2006
על הספדים
איכפת לכם להפסיק להספיד אותו? הבן אדם שוכב בבית חולים, לא מתחת לאדמה. אם וכאשר הוא ישכב שם, אתם מוזמנים לדבר איתי על כמה מדהים, מוכשר, מפקד וג'נטלמן הוא היה. אבל לא עכשיו.
לפני יומיים קראתי טור אישי ב-ynet (אני לא זוכרת של מי) שטען שיופה לה, לתקשורת, שמטפלת בעניין הזה ברגישות שלא אופיינית לה. שמראיינת בחכמה ובלי להסחף לספקולציות מיותרות.
לפני דעתי, התקשורת פחדנית. כל אחד מערוצי הטלויזיה וכל אחד מהעיתונים לא רוצה להיות זה שפספס. שפספס דעה של מומחה, דעה של פוליטיקאי חבר או יריב או חלילה הודעה לתקשורת שלא התחילה את שידורה רבע שעה לפני שהיא יוצאת באמת. אז מה? יש לנו חדשות סביב השעון שלא מחדשות שום דבר. מביאים לנו מומחי ניורולוגיה, כירורגיה, משפטים וכלכלה ושואלים אותם שאלות שאין להם תשובות טובות עליהן. למלא זמן אוויר, שלא יהיה מצב שנפספס הודעה דרמטית. כנ"ל על העיתונים: נוציא את הכתבות הספד בעיתון של שישי, שלא יהיה מצב שימות לנו ביום שבת בצהריים ולא כתבנו על זה כלום.
עם כמה שאני בחורה לחלוטין לא מיסטית, אני לא יכולה לא להזכר בכל מראיין חדשות שראיתי, ששאל כל מומחה שהובא לאולפנים מהם הסיכונים של הצינתור הצפוי ודאג להוציא מהמרואיין משהו כמו "בסדר, את רוצה לשמוע שיכול להיות שהוא ימות? או קיי, אז יכול להיות שהוא ימות". אז הנה, לצנתור הוא לא הגיע. אבל מה זה משנה? יש לנו טריליון חדשות!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
