צום י' בטבת. חופש בבר אילן. אז מי יושב במעבדה? פרופ' נעמי שעובדת תמיד, אסף שגם עובד תמיד ועוזב תמיד מוקדם, לנה שתמיד יש לה משהו טוב לעשות כאן, פנינה שכנראה לא יכולה לחיות בלי המעבדה, ובכל מקרה לא יכולה לוותר על יום שלישי כי זה יום העברת תאים, ד"ר כהן שאותו אני מחבבת במיוחד ואני.

כל הסטודנטים ראו עצמם פטורים מלהגיע.

כמו סטודנטית חרוצה שנהייתי, הגעתי בבוקר והתחלתי להכין את התאים שלי. זו הפעם השלישית שאני מריצה את הניסוי הזה, ובפעמיים הקודמות התבטלתי במשך ה-45 דקות של האינקובציה. לא הפעם! הפעם עברתי שוב על התוצאות של הניסוי הראשון, לראות אם אפשר בכל זאת להוציא מהן משהו. אי אפשר.

כ-10 דקות לפני סוף האינקובציה הלכתי לחדר של המיקרוסקופים לראות אם הכל שם בסדר, כדי לא להתעכב אח"כ. את מי אני פוגשת שם? ד"ר כהן. שאלתי אותו בנינוחות אם אני יכולה להריץ עכשיו ניסוי, והוא ענה בנינוחות רבה יותר שלא. "למה?", שאלתי בפליאה, "כי המיקרוסקופ לא עובד טוב", ענה. הוא הזמין אותי לבוא ולהסתכל מה הבעיה. אכן, המקטבים לא מכוונים. זה אומר שאם אתה שם שני מקטבים בכיוונים הפוכים אתה רואה קצת אור, במקום לראות חושך. באמת בעיה.

ולמה בוער לי לעשות את הניסוי הזה דווקא היום? כי מחר יש לי פגישה עם ביג פרופ', פרופ' נעמי וד"ר כהן בה אני אמורה להציג את התוצאות שלי, להסביר למה אני חושבת שהתופעה מתרחשת (יש לי שני כיוונים ממש חביבים), לשמוע מה הם חושבים על זה ולצאת משם עם תוכנית עבודה לשנה וחצי הקרובות, בערך. זה עלול להיות קצת בעייתי אם כל מה שיהיה לי לומר זה "אני לא יודעת אם התופעה באמת מתרחשת".

מעבר לזה, אני מרגישה הסטודנטית החרוצה ביותר בארץ. מזמן לא קראתי כ"כ הרבה חומר. ספרים על ספרים, מאמרים על מאמרים, רעיונות על רעיונות. קמה ב-8, מגיעה למעבדה בסביבות 10, עושה דברים רציניים בערך 80% מהזמן (שזה המון), חוזרת הביתה ב-5 או 7, ואז יושבת לקרוא עוד. אפילו התחברתי מהבית למאגרים של האונ', שלא יהיה מצב שאני צריכה פתאום את Journal of Biophysics ואין לי אותו.

חנונית.

אני באמת נהנית פה. אחרת לא הייתי משקיעה כ"כ הרבה. כנראה שהמיקרוסקופ לא נהנה כאן כמוני, אחרת הוא היה נדפק פחות ועובד יותר.

עכשיו שיש לי המון זמן לקרוא, לא אסתפק בפחות ממומחיות ב-FRET. אני אבין, אחת ולתמיד, איך מסתדרים שם המעברים ברמות אנרגיה. בכל ספר מביאים לך דיאגרמת ז'בלונסקי עבור מולקולה אחת, ואז אומרים לך שב-FRET זה אותו דבר רק עם שתיים. חה, ה"שתיים" הזה משנה את כל התמונה. זה כמו כשיש לך בבית לפתור "אותו דבר, רק בקורדינטית ספריות".

אח"כ יהיה אפשר להתחיל להבין איך עובד ה-HomoFRET הזה, שהוא בכלל לא טריוויאלי אבל בהחלט יפה.

בברכת עבודה פוריה ואיחולים למקרוסקופ תקין, אפרד.