רק שני אנשים מחזיקים, עד היום, ב-2 פרסי נובל בשני תחומים שונים:

לינוס פאולינג   (Pauling) - לכימיה בשנת 1954 על עבודתו בתיאור טבעם של קשרים כימיים, ולשלום ב-1962 על פעילותו נגד ניסויים בבדיקת נשק אטומי.

מרי קירי Curie)) [בתמונה]- לפיזיקה בשנת 1903 יחד עם בעלה פייר והפיזיקאי הצרפתי הנרי בקרל (Becquerel) על מחקרם בנושא רדיואקטיביות ולכימיה ב-1911 על הגילוי של היסודות רדיום (קראה לו ככה בגלל הרדיואקטיביות הגבוהה שלו) ופולוניום (היא הייתה פולניה), הבידוד של רדיום וחקר תכונותיו. דרך אגב, היא לא רשמה פטנט על תהליך בידוד הרדיום ואפשרה מחקר חופשי בנושא.

בתה של מרי, אירן, קיבלה את פרס נובל בכימיה בשנת 1935 יחד עם בעלה פרדריק. כשנישאו, הם הפכו לזוג ז'וליו-קירי (Joliot-Curie). היוקרה של השם שלה ניצחה ככל הנראה את הנורמה החברתית.

מרי קירי הייתה האישה הראשונה שקיבלה פרס נובל, וממילא האישה היחידה שמחזיקה בשני פרסי נובל. פרסי נובל מוענקים מאז 1901.

משום מה, לא נראה לי שממש היה איכפת למרי שהיא אישה. היה איכפת לה שהיא טובה. לחברה הצרפתית היתה קצת קשה עם זה, כמו שהיה לה קשה עם זה שהיא הייתה פולניה, ואפילו בלבלו אותה עם יהודיה. שוב, זה לא הפריע לה להמשיך ולעבוד, ללמד ולפתח מרכזי מחקר. היום יש שני מרכזי מחקר על שמה- האחד בצרפת והשני בפולין.

ססיליה פיין (Payne) [בתמונה] הייתה אסטרונומית בריטית. היא הייתה הראשונה (וגם הראשון) שקיבלה דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד באסטרונומיה. היא טענה שכוכבים מורכבים בעיקר ממימן, ב-1925. היא קיבלה תואר פרופ' מאוניברסיטת הרווארד בשנת 1956, והייתה האישה הראשונה שקיבלה אותו. היא גם הייתה ראש מחלקה ראשונה באותה אוניברסיטה.

שוב, ססיליה הייתה טובה. לאנשים סביבה הרבה יותר הפריע שהיא אישה, מאשר מה שזה עניין אותה. היא פשוט עשתה את מה שהיא אהבה והייתה טובה בו.

*

כל הנושא של שריון מקומות לנשים בכנסת מציק לי. למה אי אפשר פשוט ללכת לפי- אם אתה טוב, אתה נכנס. אם מרכז המפלגה סומך עליך- אתה נכנס. אם הבוחרים מאמינים בך- אתה נכנס. זה לא נראה לי כזה מסובך. שריון מקומות לנשים בכנסת זה עניין שמקודם ע"י נשים. האם אין בזה סוג של "אנחנו לא מספיק טובות באמת, אז בא נעשה שנהיה בפנים בכל מקרה"?

בא נעזוב רגע בצד את הליכוד, שמרכז המפלגה שלו לא רק שלא מסתכל על כשרון פוליטי ונקיון כפיים הוא גם כזה שחושב שנשים באמת צריכות להשאר במטבח. מפלגות הרבה יותר "נאורות" מתהדרות בשריון מקומות לנשים. אם אנחנו נאורים, למה לא לתת למרכז המפלגה הנאור שלנו לבחור לפי מי טוב יותר ולא לפי מין? יעל דיין, למשל, לא הייתה צריכה שריון מיוחד לנשים כדי לעשות דברים.

מאוד הגיוני. עד שקראתי היום את הפרוטוקול של והעדה קידום מעמד האישה, ישיבה אחרונה של הכנסת ה-15 בשנת 2002. באותה ישיבה דיברו על "נושאי נשים" בוערים- אלימות כלפי נשים, רצח נשים, סחר בנשים, ענייני עבודה וכלכלה כגון פיטורי נשים בזמן הריון וייצוג של נשים בכנסת.

ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה בכנסת ה-15 מנתה 8 נשים ו-7 גברים. לישיבה האחרונה ההיא הגיעו גם חברות כנסת אחרות, נשים חדשות במפלגות השונות שהתחרו על מקום בכנסת ה-16, נציגים מגופי רווחה שונים (ויצ"ו, נעמ"ת וכד') ותלמידי בית ספר אורח. שבעת הגברים החברים בוועדה לא פינו את הזמן להגיע לשם.

בישיבה ההיא היו רק נשים, והיחיד שראה לנכון להעיר על זה משהו היה אחד מהתלמידים מביה"ס האורח.

משתמע מזה שאלימות כלפי נשים, סחר בנשים, הטרדה מינית של נשים, פיטורים בגלל הריון ועוד הם לא בעיות של החברה, אלא בעיות של הנשים, ועל כן נשים צריכות לטפל בהם.

ברגע שזו התפיסה הרווחת, אין מנוס מלשריין מקומות לנשים בכנסת- כי אף אחד מ-100 הגברברים שיושבים שם לא חושב שאלימות במשפחה זה עניין שצריך להיות על סדר היום שלו. כי אף אחד מהם לא חושב שטיפול בילדים (מעון) צריכה להיות הוצאה מוכרת למס. כי אף אחד מהם מרגיש שגילוי עריות זו בעיה של כולם. כי מה איכפת להם שיהיו יותר זונות בנות 14? הרי החבר'ה רוצים להנות.

תמיד טענתי שאני לא פמיניסטית אלא שיוויונית. שאין סיבה לקדם נשים באופן מיוחד, כי הן יכולות לעשות את זה לבד יפה מאוד אם הן טובות מספיק, כמו קירי וכמו פיין. שאדם מוכשר הוא מוכשר, בלי קשר לציצים. אבל כנראה שזה לא באמת עובד ככה עדיין. לא במאקרו.