אף פעם לא הייתי מהילדים האלה שההורים עושים להם פדיחות. לא הייתה לי בעיה שההורים שלי יבואו לבי"ס, שידברו עם המורים, ואפילו לא שיחבקו וינשקו אותי ליד כל הילדים מהכיתה. גם כשעלינו לא התביישתי בהורים, בזה שהם לא יודעים עברית או באופן כללי בזה שהם לא מבינים מה הולך כאן.

אני תוהה מה השתנה ומתי: אני לא רוצה להסתובב עם אמא שלי, אני מתבאסת כשיוצא שאנחנו נוסעות ביחד באוטובוס, אני לא רוצה לדבר יותר מההכרחי עם כל אחד מהם ובאופן כללי הם מציקים לי.

אני מנסה לגלות ממתי אני חושבת שאמא שלי שכונתית ואבא שלי פנאט ומעצבן, ואני לא מצליחה.