| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
מתי לאחרונה היה לכם קטע מביך?
בתואר הראשון למד איתי בחור, ניר. בשנה א' היינו ידידים די טובים, בעיקר היינו מדברים המון. בשנה ב' הוא נהיה חבר של אחת הבנות אצלנו במסלול, והקשרים בנינו נהיו רופפים יותר עד שנעלמו, כמעט. כי תמיד כיף להעביר איזו שיחה נעימה עם מי שהיית נוהג לדבר הרבה.
את החברה שלו אף פעם לא חיבבתי יותר מדי, מה שלא הפריע לי להביא אותה לעבוד איפה שאני עובדת (לפני זה היא עבדה באיזו משרת שבת מזעזעת במעון לילדים חולי סרטן). למרות שהעבודה הזאת יכולה להראות כמו עבודה שלא היית מציע לאויבך הראוי ביותר, יש אומרים.
הקשר שלהם היה תמיד מהקשרים הדביקים האלה. אלה שאם יש לכם כאלה בחבר'ה אתם סופר-נשבעים לעצמכם שלא תהיו כאלה. עם הזמן, מן הסתם, נהיה פחות ופחות נעים ללכת אליהם הביתה. גם כי אתה מרגיש שאתה מפריע לקן האוהבים, וגם כי הם רבו די הרבה. תחושה כזאת כמו כשאתה הולך לבית של איזה חבר ובדיוק ההורים שלו מתווכחים. לא כיף.
לפני שבועיים הם נפרדו. ניר סיפר את זה למי שעובד איתי אצל ביג פרופ', שהם חברים די טובים, ואמר לו לספר לי ולהגיד לו איך הגבתי. הייתי מופתעת, כמובן. מצד אחד, מופתעת כי פרידה אחרי שנתיים וחצי-שלוש תמיד מפתיעה. מצד שני, הופתעתי לטובה- הגיע הזמן באמת.
דיברתי עם ניר ביום שישי. דיברנו על איך הוא מרגיש עכשיו וכאלה, והוא אמר שבמצבים האלה הוא נוטה לשכוח שהם היו רבים, ושזה לא היה קשר מוצלח במיוחד. אני דאגתי להזכיר לו את זה.
"שמת לב שהידידות שלנו די התרופפה מאז שאני חבר שלה, נכון?", הוא שאל אותי. "כן", עניתי לו בפשטות. כי, אתם יודעים, כשיש בני זוג נוטים לא להסתובב יותר מדי עם ידידים בני המין השני. "זה בגלל שהיא אמרה לי שהיא לא רוצה שאני אהיה בקשר איתך". וואו.
לפני כמה דקות היא הגיעה למשרד. "הכל בסדר איתך? את שקטה היום", היא אמרה לי. אני אמורה להיות איתה בסבבה כשאני יודעת שהיא אסרה על חבר שלה לפגוש אותי? ובואו נעזוב לרגע את העניין שחבר שלה אידיוט כי הוא הסכים. היא עדיין אסרה עליו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
