את הניסוי האחרון שלי ערכתי לפני כשבוע. התמונות צולמו דרך תוכנה שעושה את כל העניין נורא קל ומהיר, אבל עוד לא למדתי לעבד איתה תמונות. חשבתי לעצמי "מה הבעיה? אני אצלם פה ואעבד שם". זה לא ממש הלך- התוכנות מצלמות תמונות בעומק שונה (12 מול 16 ביט). למזלי כי רב, הגיע ביום רביעי שעבר רב-אמן בתוכנה המדוברת והעביר הדרכה על איך מעבדים איתה תמונות. זה חסך ממני כמה שעות של ספר הדרכה. .

מצוידת ברישומים שלי מההדרכה ניגשתי לחדר בקומה התחתונה- חדר עיבוד תמונות החדש (פשוט לא שווה לקנות רשיונות לכל המחשבים במרכז) והתחלתי לעבֵד. העניין הוא כזה: יש לי 2 קבוצות של תאים.

קבוצה 1: קבוצת הקונטרול. תאים שלא עברו שום טיפול.

קבוצה 2: קבוצה שעברה טיפול עם מעורר חלוקה.

כל הקטע הוא למצוא הבדלים בין השתיים. ההבדל שאני מחפשת הוא שינוי בקיטוב האור הנפלט מהתאים, שהם מסומנים בחומר פלואורסנטי. יותר נכון, אני מקווה למצוא הבדל בין השתיים- אחרת אין תיזה.

עבדתי על שתי הקבוצות במקביל. חדשות רעות: שום הבדל. בדיוק אז ניגשה אליי פרופ' נעמי ושאלה אותי איך הולך. הלבנתי. "כפי שזה נראה עכשיו, אני לא רואה שינוי בין שתי הקבוצות". "טוב", היא אמרה לי, "ציפינו לזה. אם באמת תגיעי למסקנה הזאת, נראה". רק שתבינו, ה"נראה" הקר-רוח שלה הוא מבחינתי "תבני נושא חדש לתיזה".

הו אז התעורר בי איכשהו הספק שלא חישבתי משהו נכון. אולי חילקתי את התמונות בסדר הפוך. אז התחלתי מחדש. "אני צריכה לכתוב מאקרו", אמרתי לעצמי. אז קודם לקחתי את כל התמונות מקבוצה 1. שום דבר לא השתנה יחסית למה שהיה לי קודם. עברתי לקבוצה 2. "וואו, זה יורד כמעט בסדר גודל! לא יכול להיות... אני חייבת לבדוק את זה שוב". ביפּ.

הפסקת חשמל.

האם הקיטוב באמת יורד בסדר גודל? האם יש לקאיה נושא לתיזה? כל זאת ועוד, בפרק הבא של "קאיה- ציידת הסרטנים".