אתמול בערב הבחור הכין עוגת גבינה, בעזרתה האדיבה של אימו וקצת עזרה שלי. כמובן, העוגה יצאה מצוינת, שהרי הבחור שלי יפה, אופה, ובעל יתרונות רבים אחרים. אבל החלק המעניין זה התהליך: כשהגיע הזמן לשטיפת כלים, אימו הראתה לי את הציפורניים לחתונה (יש חתונה של בת דודה ביום שלישי, אליה אני מוזמנת) והסבירה לי שככה היא לא יכולה לשטוף וביקשה שאעזור לה. ואני? אני לא מצאתי את עצמי מקשרת באופן גס כ"כ למישהו שאמור לתפוס ממני אדם טוב ואמין: "וואו, איזה יופי!", אמרתי בטון מלא התפעלות/הערצה למראה ציפורניים ארוכות בנויות, צבועות זהב עם תוספת של אבנים כחולות.