| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2006
הבנתי מה הבעיה של המדינה
נוהגים להגיד שהחברה הישראלית איבדה את ערכיה. אני לא מסכימה. אני חושבת שמדינת ישראל נהנית מתמיכה בלתי מוגבלת מאזרחיה, הנובעת מאהבה. אהבה פשוטה שאינה תלויה בדבר. אהבה שלא תלויה בכמה אתה מרוויח, בכמה אתה משלם מס הכנסה, ברמת החינוך של הילדים שלך או בכל דבר אחר שאם היית גר במדינה אחרת היו גורמים לך לחשוב ברצינות על הגירה. אהבה כזאת שגורמת לאנשים ללכת לצבא בגאווה, שגורמת להם להתנדב ליחידות קרביות, לחתום קבע ולשרת במילואים. אהבה כזאת שגורמת לאנשים להתנדב ולחזק מערכות חינוך וסיוע בלתי פורמליות. אהבה שגורמת לנו לקבל בהבנה כל מיני תהליכים פוליטיים ומדיניים, כי מספיק בלאגן כבר יש לנו בחוץ.
מנהיג ציבור צריך לא רק לאהוב את המדינה, אלא להיות מחוייב לה. הוא אחראי עליה, כמו אב על בנו. במצב הנוכחי יש לי תחושה קשה שלא רק שהמנהיגים שלנו לא מחוייבים כלפי מדינת ישראל ואזרחיה, הם אפילו לא אוהבים אותה כמותם.
זה הזמן לעצור ולשנות מדינוית: להפסיק לקבל את ההנהגה בהבנה ולהתחיל להגיד לה מה אנחנו חושבים. כי אם הם לא יקחו אחריות לבד, מחובתנו לגרום להם לקחת אחריות. אחרת לא ישאר לנו מה לאהוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
