לא קיבלתי זימון להכנת מערכת לקראת השנה הקרובה. זה קצת הלחיץ אותי, בגלל כל הסיפורים שהיו שנה שעברה עם המלגה וכל זה, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה. צלצלתי למחלקה והפקידה הצעירה אמרה לי לפנות למדור תוכניות לימודים. כמקובל, הם לא עונים לטלפון ושעות הקבלה שלהם ממש לא סבירות.

פניתי היום למדור שכר לימוד, כי שעות העבודה שלהם סבירות יותר והם באופן כללי נחמדים יותר (אתה באמת יושב מולם במשרד ולא עומד כמו זבל במסדרון ומדבר איתם דרך חלונית). אם יש איזושהי בעיה, הרי שבשכ"ל ידעו עליה ויגידו לי מה אני צריכה לעשות כדי לפתור אותה.

רצה הגורל והגעתי לכפר-סבאי משכ"ל. והרי הדרך הטובה ביותר כדי שפקידים יעזרו לך באמת זה שהם יחבבו אותך, ככה ברושם ראשוני. אחרי שגילינו (בפעם השלישית מאז שאני לומדת במוסד האקדמי הזה) שאנחנו גרים ממש ממש קרוב אחד לשני, הוא פנה לבדוק את העניין והסביר לי שמאיזושהי סיבה הועדה לתואר שני חוסמת את לימודיי לשנה הבאה.

יצאתי משם עם מועקה גדולה. המלגה, הבלאגנים, הציונים, כל מה שהיה שנה שעברה עלה לו וצף שוב. בדרך משכ"ל למחלקה לפיזיקה ואחרי שבדקתי שהועדה לתואר שני באמת לא מקבלת קהל בימי רביעי, חשבתי על כל השיחות שאני אעבור בחודש הקרוב עם המנחה, המזכיר וראש המחלקה.

הגעתי לרחל, המזכירה, והסברתי לה. היא ייעצה לי לפנות לועדה לתואר שני ולשאול מה קורה. ואז היא נזכרה שהיא יכולה לחסוך לי את הטרחה בטלפון אחד ישיר ללונה, מי שאחראית על מדעים מדוייקים במשרד ההוא.

ומה לונה אמרה? באג במערכת, נשלח את הטפסים השבוע.

ואני שואלת למה האוניברסיטה, בשיתוף פעולה איתי, גורמים לי לכאלה התקפי פאניקה?

רק שתדעו: קשר בין הון לשלטון הוא באמת מבורך. אם אתה ההון, נגיד.