אני לא רוצה להרשם לקורסים יותר. הבעיה היא לא רק הזמן שצריך לחכות בתור למזכירות במקום להרשם דרך האינטרנט או איכשהו באופן מסודר יותר, עם זה אני יכולה להתמודד. הבעיה היא האינטרקציה עם אנשים. וזה לא שאני שונאת אנשים, חס וחלילה. זה לא שרשת האינטרנט השתלטה עליי עד כדי כך שאני לא מסוגלת לתקשר פנים מול פנים. זה לא זה. זה שאנשים טיפשים. ואני לא מתמודדת טוב עם אנשים טיפשים.

מסתבר שהעניינים בפקולטה למדעי החיים פועלים באופן הבא:

- לקחת את הסמינר של נוימן? מה פתאום?! הוא דורש מצגת באנגלית!

- לקחת את חיים כהן? חס וחלילה, הוא נותן מאמרים קשים!

- לקחת את הקורס של שרינדר? למה? זה קורס קשה...

וככה עוברות השנים, ואנשים מסיימים תארים עם מינימום ידע, שהרי הקורסים החשובים קשים. ורק אני מתעקשת לקחת את הקורסים האלה, הריקים, אלה שבאמת יעזרו לי בהמשך. אלה שיכשירו אותי לעשות את מה שאני רוצה לעשות.

לאחרונה שמתי לב שהכיוון הביולוגי מעניין אותי יותר מהפיזיקלי. היום, האינטרקציה עם עמיתיי לעתיד עשתה לי חלחלה. מצד שני, עם כל כך הרבה אידיוטים בטח יהיה קל יותר להיחשב חוקרת מוכשרת. עוד יכתבו עליי בויקיפדיה: "לאורך כל שנותיה כסטודנטית באוניברסיטת בר אילן (ישראל) נחשבה לאחת הסטודנטיות הגרועות במחזור. קאיה האמינה בידע על פני ציונים, מה שגרם לחיכוכים רבים עם הדרגים הבכירים באוניברסיטה כאשר ביקשה להתקבל ללימודי המשך. מלחמתה הייתה כלחימה בטחנות רוח, אך היא נצחה בה לבסוף".

אולי אני כבר אהיה בעולם הבא עד אז, אבל לפני זה אני אספיק לשבת לי כמה שנים במגדל השן ולצחוק על כולם. אתם יודעים מה? אני צוחקת על כולם כבר עכשיו, כשאני עוד רחוקה מאוד ממגדל השן: חה חה חה! אולי יש לי חוסר הבנה מוחלט במערכת, אבל היסטורית פרסי נובל מקבלים אלו שמסוגלים לראות מחוץ לקופסה. לפעמים הם קורבן לעוולות היסטוריים, לפעמים זה גורם להם לחיות חיים מסכנים ואף להתאבד, אבל הם זוכים להכרה מדעית בסופו של דבר. חה!