| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
מתי לאחרונה קיבלת מכתב אהבה?
אני תמיד יודעת איך לסיים דברים כאלה ואף פעם לא איך להתחיל. כי יש לי מלא להגיד, אבל זה לא מסתדר טוב. ובכלל מי שלח אותי לכתוב את זה בבלוג, ולא סתם לשלוח את זה במכתב או אפילו במייל. כנראה שבשביל זה הוא קיים גם, הבלוג. כי לכתוב ישירות זה ישיר מדי. בטח משהו כזה.
מה אני אגיד? זה סוג של פחד. אני זוכרת את עצמי כשהייתי בי"ב וחברות שלי מהבי"ס התחילו להתחתן. אני חזרתי אז על דבר אחד: אני לא רוצה להתחתן עכשיו, זה ממש לא מתאים. רק דבר אחד אני מבקשת- למצוא אותו, לדעת שהוא קיים. אם אני יודעת שהוא קיים אני יכולה להיות רגועה, להמשיך לבנות את החיים שלי- פרטיים ומקצועיים- כפי שאני רואה לנכון וכשאני אהיה בשלה להקים בית- נקים. ומצאתי. אני יודעת שהוא קיים. אני אפילו יודעת איך הוא נראה, איך הוא מרגיש, מה הוא אוהב ומה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול.
לאחרונה מסתבר שזה לא חכמה שאני אגדל והוא יחכה, כי אף אחד לא מבטיח שהוא יחכה לי באמת. כאילו מישהו מסביר לי בדרך הקשה שאני לא יכולה לאכול עוגה בלי להשמין או לכל הפחות להאכל בייסורי מצפון. וזה הפחד: שהוא לא יהיה שם כשאחליט שנסגרתי על עצמי. עד אז יכול לעבור מלא זמן, והוא ימצא לעצמו בחורה פחות קופצנית. נגיד, אחת שלא צריכה ריגושים תמידיים או חיי מין מטורפים.
אולי זאת טעות חינוכית מלכתחילה, של לחשוב על בית ולא על זוגיות. אני נוטה לדלג על זה שיכול להיות פשוט כיף להיות ביחד, בלי שיסתובב לי בראש כל הזמן אם נתחתן, אם יהיו לנו ילדים ואיך נחנך אותם. הבעיה היא שאם אני חושבת על ילדים, אז צריך כבר להתחתן ולהתחיל לעשות אותם, ומצד שני- מה לי ולחתונה וילדים עכשיו. כפי שאמרתי, אני עוד צריכה לגדול.
בדרך המבלבלת הזאת אני נשארת בלי זוגיות של כרגע ובלי זוגיות של אח"כ. בלי להכיר לעומק, בלי לאהוב ללא פשרות, בלי לתת עד הסוף. זה גם דופק את יכולת הקבלה.
ברור לי שלא אהבתי ככה אף פעם. ברור לי עוד יותר שאף פעם לא אהבו אותי כמוהו. ואני גם רוצה את היכולתל הזאת שיש לו, של להתמקד במה שיש לנו עכשיו, כי היא מאפשרת לו לאהוב כ"כ הרבה.
אני עדיין עומדת על זה שכל אחד מאיתנו צריך לבנות את עצמו טוב יותר לפני שיהיה אפשר לבנות בית ביחד. אני פשוט תוהה אם לעשות את זה בנפרד זאת אכן הדרך הטובה ביותר. הסיכון גבוה מדי. אחרי הכל, כמה פעמים פוגשים בחור ומבינים שאיתו רוצים להיות כל החיים?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
