| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2007
בגיל 14
בגיל 14 הלכתי להסתפר במספרה של מיכאל ברחובות, ברח' איינזברג ליד הבית. הלכתי לבד כי אני כבר ילדה גדולה ואני לא צריכה שאמא תבוא איתי לספר.
אחרי שמיכאל סיפר אותי, הבחור שם עשה לי פן. ישבתי לי על הכיסא, עם הידיים על הידיות בזמן שהבחור עשה לי פן. והבחור עמד צמוד צמוד, וכל פעם שהוא זז הוא ליטף את עצמו על היד שלי, בעיקר מצד ימין. אני לא צריכה לחשוב חזק מאוד כדי להזכר בתחושה של זה על הזרוע. למה לא הזזתי את הידיים? משהו בין שיתוק לרצון להבין אם זה באמת ככה או שאני מדמיינת. למה לא אמרתי על זה כלום? כי מה תגידי לאמא בגיל 14, ואולי בכל זאת הייתי אשמה כי השארתי את הידיים שלי שם.
כבר כמה שנים לא חשבתי על הסיפור הזה, משהו כמו 9 כנראה. ומה העניין? אי אפשר להתלונן על כזה דבר, הוא הרי לא ממש עשה שום דבר, ואני הייתי יכולה לזוז אילו רציתי.
כל הסיפור הזה כ"כ סבוך ועם זאת כ"כ נפוץ שזה הופך לבלתי אפשרי לאכוף פה משהו. הרי אני לא יכולה להתלונן על בליינד דייט שברגע שדחיתי אותו כשהוא ניסה לנשק אותי הוא אמר לי בפשטות "יאללה, צאי לי מהאוטו לפני שאני אונס אותך", נכון? ואני לא יכולה להתלונן על מישהו שישב ואונן בתוך האוטו שלו בזמן שהסתכל עליי יושבת בתחנת אוטובוס בצהרי יום שישי אביבי, הרי יכולתי לחשוב רק על לצאת מהטווח ראיה שלו, לא על להשאר שם כדי להסתכל על לוחית הרישוי.
העניין הוא שככל שזה קורה יותר, זה מפריע פחות. מקבלים את המציאות.
הדרך היחידה להפסיק עם זה היא חינוך שמסביר שהגוף של אנשים אחרים הוא הגוף של אנשים אחרים. החוק לא יכול להתמודד עם דברים כאלה, כי אנשים לא מגיבים להטרדה מינית כמו שהם מגיבים לשוד או כל פגיעה אחרת. ברור שאף אחד לא רוצה שיגעו בו, אבל המצבים האלה משתקים עד כדי כך שאתה לא יודע איפה לקבור את עצמך. עו"ד, ואפילו לא טוב במיוחד, פשוט יטען להסכמה והנה הלך התיק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
