| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
קימל
ביום שבת הלכנו הבחור, הוריו, אחיו, חברתו ואני לאכול בקימל לכבוד יום ההולדת של אם המשפחה. המבקרת הנאמנה שלכם לא נתנה לאווירה הלא רשמית עם משפחתו של המיועד לבלבל אותה ולמנוע ממנה להביא אליכם ביקורת נוקבת ואמיתית.
עיצוב: אני לא סגורה על זה. מצד אחד, הכל שם צבוע בצבעים חמים שמתאימים יופי לרהיטי העץ ולאווירה הלא מתאמצת. מצד שני, הם מה-זה השקיעו בליצור אווירה לא מתאמצת... הכל נורא כפרי בכאילו. לי זה התאים לשבת בצהריים עם שמש פסאודו חורפית בחוץ, אבל אני לא יודעת איזה רושם מתקבל מזה בערב. פרט אחד שהסב את תשומת ליבי: המפיות על השולחן הן מגבות מטבח. אם רצית להרגיש כמו צרפתי כפרי שמנגב את החמאה המזוקקת הנגרת מהסטייק עם מגבת ענקית... משהו כזה. אבל זה חמוד, הקטע עם המגבות. זה שונה.
שירות: מקצועי. המלצריות בקיאות לחלוטין במנות ותודרכו להגיד בדיוק את מה שצריך להגיד כדי שאנשים לא יוכלו להתלונן על המנות שקיבלו. המנות הגיעו כולן יחד- לא היה מצב שמישהו קיבל את המנה שלו ואחר נשאר לחכות (שוב- היינו שישה). התרשמתי שזה היה המצב בכל השולחנות. המקום יחסית קטן, זה נותן את היכולת להקצות להגשת המנות 2-3 מלצריות לשולחן בו זמנית.
אוכל: פה מגיע החלק המפתיע. הרומן שלי עם קימל התחיל באיזה יריד "טעם העיר" אחד. האוכל שלהם היה מסריח. ממש. משהו בקטע הזה של להשתמש בכל מיני רטבי תמרים על הבשר לא מצא חן בעיניי. יש לי משהו אחד להגיד לבעלים: תתרחקו מטעם העיר! איזה עוול נוראי אתם עושים לאוכל שלכם שם! לא שאני מצפה מטעם העיר לחוויה קולינרית מטורפת, אבל אני מצפה ממנה לא להשניא עליי מסעדות טובות. חבל.
בגלל הפורום הרחב של הארוחה הזאת אני יכולה לספר לכם על שלל מנות:
ראשונות:
לחם עם חמאה (אחלה חמאה)
מרק בשר, תפו"א ותבלינים טריים, הלא הוא גולאש. הטעם שלו היה מעולה, המרקם קצת מימי לטעמי.
שקדי עגל בגריל בלימונים כבושים. זאת מנה! אמנם שקדי עגל קשים לאכילה לרוב האנשים בגלל המרקם הקצת קרמי שלהם, אבל למי שאוהב אותם עשויים טוב על האש, זאת הזדמנות מצוינת להכיר פן אחר שלהם. הרוטב החמוץ-מתוק שהם הגיעו בו וההגשה הופכת את שקדי העגל למשהו אחר לגמרי. זה עדיין אותו טעם מיוחד של הבשר, אבל בתוספת מתוחכמת על הטעם של הגריל. מומלץ בחום.
עיקריות:
אמנם היו הרבה מנות על השולחן, אבל אני אתמקד בנתח הקצבים, הלא הוא סרעפת הפרה. ברגע שהמלצרית אמרה "סרעפת" נדלקו לי העיניים. טוב שזה לא החלק הכי טעים בפרה, ואני חשבתי שאין להשיגו בארץ ונידונתי לאכול את המעדן הזה פעם בכמה שנים כשאגיע לביקור מולדת. המלצרית הזהירה אותי שזהו חלק סיבי מאוד, כיוון שהוא שריר. אני, נאמנה לאמונותיי, הייתי בטוחה שאם זה החלק שאני מצפה לו, הוא לא סיבי בכלל. הלכתי על זה. הוא אכן לא היה סיבי. הבעיה היחידה עם הנתח הזה היא שהוא עצבי. ז"א, עוברים בו לרוחב עצבים (הדברים הלבנים האלה שקשה לחתוך). אפשר להתגבר על זה בחיתוך רוחבי של הבשר כך שהם לא יפריעו, אבל זה בלתי אפשרי בצורת העשיה במסעדה: סגירה מהירה על אש גבוהה ובישול בתנור. אבל עזבו שטויות: הנתח הזה היה מ-ע-ו-ל-ה. אם לא עושה לכם את זה לאכול סרעפת או שמגעיל אתכם לחשוב על עצבים בנתח שלכם, זה בסדר. זה רק יוביל להמשך מחיר סביר ביותר של המנה הזאת (88 ש"ח, מנת הבקר הזולה ביותר בתפריט). אה, הנתחים מונחים כמובן על פירה רווי שמנת, כמו כל המנות העיקריות שלהם, ואפשר לבקש את זה עם סלט במקום. העיצוב של הצלחות בהחלט תרם להנאה מהאוכל.
מי שאכל כבש נהנה ממנו מאוד, וכנ"ל לגבי מי שאכל דגים.
קינוחים:
אני לא זוכרת איך קראו להם, אבל הם קצת איכזבו אותי. ציפיתי לקצת יותר ממי שמבשל כל דבר עם כ"כ הרבה שמנת. זה לא היה לא-טעים, בכלל לא, אבל זה לא עמד בציפיות אחרי מטעמי הבשר שהלכו שם.
יין: מלבק של פינקה לה-סליה. כי כשאוכלים כזה בשר, ראוי ליווי של יין ארגנטינאי.
קחו בחשבון:
1. תזמינו מקומות
2. העיצוב. משהו בו לא מרווח ולא מסודר.
3. המחירים. כמו כל מסעדה ברמה הזאת, צפו לכ-150 ש"ח לאדם.
4. כן, כמובן, לא כשר בעליל.
ציון: 
שווה ללכת: פשוט שווה ללכת.
קִימֶל
השחר 6, תל אביב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
