כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
הו, הבלבול ביום שישי שעבר, כשחזרנו מהכנרת, הגענו אליי הביתה, התקלחתי מהר ויצאנו מהר עם האוטו שלי לת"א, שם התחלתי את הקרוס איפור מקצועי שלי (פרטים בפוסט הבא). בגלל שהבחור גר בת"א, התכנון היה שהוא ישאיר אותי שם, יסע הביתה, ישן קצת ואני אתקשר אליו כשאסים ונחזור אליי. לכאורה, הגיוני מאוד. אבל היה קצת לא נעים, כי שכחתי את הפלאפון שלי בבית. ועוד יותר לא נעים, כי עדיין לא זכרתי את הטלפון שלו בע"פ (עכשיו אני זוכרת). אז אתה בת"א בלי פלאפון, זה לא ממש נורא. הרי בכל קיוסק שני יש טלפון שקלים, נכון? לא. אין. אבל הם מוכרים טלכרטים, שזה יופי. הבעיה היא רק למצוא טלפון ציבורי, ועוד אחד שעובד. מצאנו. ואז, הו אז, מה הטלפון שלו לעזאזל? אז התקשרתי לחברה שלי, ששלחתי לה לפני שבוע הודעה מהטלפון שלו- אולי היא שמרה. שמרה. יופי. לא זמין. לא זמין? לא זמין! פאק! לעזאזל, מה אני מביאה את האוטו שלי לבחור שאני מכירה שבועיים? נדפקתי? מה קורה כאן? אה, זה בסדר בעצם, כי האוטו שלו בבית שלי. רגע! זה רק האוטו אצלי, לא המפתחות! זהו, הלך לי האוטו. אני לא מאמינה. אבל שניה... זה לא הגיוני כ"כ... אולי לא רשמתי נכון את המספר? מתקשרת אליה שוב. אה! 57! רשמתי 59! מתקשרת אליו. עונה מיד. "אני בלי טלפון", "כן, עליתי על זה כששחכתי את הקוד של האוטו שלך ולא ענית לי, וגם אני יודע שסיימת לפני איזה שעה כבר. התקשרתי לבי"ס שלך, לראות אם את עוד שם, התקשרתי ל-144 לראות אם יש להם את הטלפון שלי. איפה את? תשארי שם, אני בא". אז הוא בא. ובאנו אליי. וזה היה נורא הגיוני שהאוטו שלי אצלו, או ששלו אצלי, או שהוא שוכח אצלי את הארנק, או שהוא מנקה לי את הבית כי לא הספקתי, או שהוא עושה לי כביסות, או מכבס את הבגדים שלו אצלי, או יוצא לריצה וחוזר ואז הולכים למסעדה, או מתקין את ההגה שלו אצלי, או מחליף לי נורות, או כל דבר אחר. "אתה מבין?", אמרתי לו, "ברור שזה מוזר כשאני חושבת 'מה זה זה? אני מכירה איזה בחור רק שבועיים', אבל כשאני חושבת 'אני מכירה אותך שבועיים', הכל מאוד הגיוני".
| |
|