| |
|
 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
אילוצים
אני חושב שמה שמבגר אותנו זה אילוצים. זה הרי לא כיף להיות מבוגר עם אחריות וכל החרא, אבל עם הזמן אתה פשוט נאלץ. לעיתים אתה לוקח את זה על עצמך מכל מיני שיקולים, כמו לעזוב את הבית של ההורים. אבל ברוב המקרים החיים, איכשהו, מאלצים אותך לגדול.
האילוצים שלי היו די גדולים מלכתחילה, עם כל העליה וזה. כאילו, מה אתה יכול לעשות? אתה במקום חדש ואתה היחיד במשפחה שאיכשהו מסתדר עם השפה, וצריך לעשות דברים אידיוטים כמו לבדוק איך נוסעים ממקום למקום באוטובוס, ורק אתה יכול להתקשר לאגד. שטויות, באמת. שטויות כאלה שעושות אותך גדול, כי ההורים לא שומרים עליך.
אני חושבת שזאת הבעיה הגדולה שלי עם במב. הוא מעולם לא נאלץ. כאילו, היה צבא והיה חרא וכאלה, אבל אז הוא גדול רק לפרקים. הוא ילד. לא בקטע רע, לא בקטע של "מאוד בוגר" כזה של בנות, ולא בגלל ההגה או הצחוקים- זה דווקא סבבה. הוא פשוט לא ממש מבין עדיין מה זה אחריות, עבודה, לימודים או כסף, פשוט כי הוא מעולם לא נאלץ. הוא עדיין חי באקווריום הגבוה מאוד שההורים בנו בשבילו.
אולי זה קצת קנאה, כי זה נראה די נוח שם. ואולי זה פשוט שאני לא יודעת איך אפשר להסתדר ככה. כאילו, ואם ההורים ישברו את הזכוכיות פתאום, מה אז?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
