לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


Avatarכינוי: 

בת: 40

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

להתראות, שלום


זה, למעשה, הפוסט האחרון בבלוג הזה.

 

אתם מוזמנים ל-caia.co.il כדי להמשיך לקרוא אותי :)

 

אתם גם מוזמנים להרשם שם לעדכונים ב-RSS. העדכונים במייל עוד לא עובדים, אני עובדת על זה.

 

זהו.

 

להתראות ישרא, שלום בלוג עצמאי :)

נכתב על ידי , 12/4/2011 16:05   בקטגוריות אני, ישראבלוג  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא משנה מה


יש דברים שיכולים להעלות לי את המצב רוח, לא משנה מה:


 






ספרדית, השפה היחידה בה את יכולה להגיד להגיד למישהו negrito lindo.


(בעברית זה היה משהו כמו, "כושון יפה", או שחור קטן יפה". זה לא היה מתקבל טוב).


 


 

נכתב על ידי , 6/4/2011 20:28   בקטגוריות אני, חוויות אחרות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היה לי חלום


לפני כמה ימים דיברנו בבית על חלומות. אמרתי שכבר כמה זמן אני לא זוכרת את החלומות שלי. אבא שלי, שהוא פסיכולוג (לא שצריך להיות פסיכולוג כדי להגיד את מה שהוא אמר), אמר שלא לזכור חלומות זה לדכא את התת מודע.

 

הבוקר קמתי עם כאב ראש, אחרי לילה מלא חלומות. ואני זוכרת, ממש.

 

חלמתי שאני בחדר שלי ישנה, ואז אני מתעוררת ורואה איזה משהו זרוק ליד הארון. ואז אני כזה, "אה, כן, זה הנמר שלי". אני ממשיכה לישון ובבוקר רואה אותו שוב. הנמר שלי, מסתבר, הוא נמר לבן. ואז אני שואלת אותו למה הוא נראה כל כך עצוב, והוא אומר שהוא מרגיש כלוא, והוא לא נועד להיות סגור ככה, והוא צריך להיות בחוץ, ולרוץ ולהיות חופשי.

 

מסתבר שאותו יום היה גם היומולדת שלי, והתחילו להגיע מלא אנשים הביתה. ואני נשארתי בחדר, עם הנמר שלי. וכולם כזה אומרים לי, "קאיה, וואו, איך הצלחת לאלף ככה את הנמר שלך?". ואני בכלל לא הצלחתי להזכר מתי אילפתי אותו בכלל, והאם אני אילפתי אותו או שככה קיבלתי אותו. והם אומרים לי, "בואי, כולם מחכים לך, אפשר לחשוב שזה בכלל לא היומולדת שלך".

 

ואני רואה שהנמר שלי כזה, הולך למות מעצבות. כי זה באמת לא מתאים לו ככה. ואני תופסת אותו ואומרת לו, "יהיה בסדר, תחזיק עוד קצת, זה עוד מעט נגמר ונלך לשחק בים". ואני משאירה אותו בחדר והולכת לסלון עם האנשים. ואני יושבת שם ולא מבינה מה כל האנשים האלה חוגגים, כשהנמר שלי כל כך עצוב.

 

 

חתיכת תת מודע, אה?

נכתב על ידי , 6/4/2011 11:16   בקטגוריות אני  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עכשיו זה ברור


בהמשך לפוסט הזה עם תפיסת הגודל, המפה הזאת מסבירה הכל: הממוצע פשוט קטן.

 

מה שכן, כנראה שהסטיית תקן די גדולה. מדינת מהגרים, בכל זאת.

נכתב על ידי , 20/3/2011 21:14   בקטגוריות אני, רווקות הוללת  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



באמת תודה רבה


זה נחמד שעוזרים לך כשרע לך.

 

זה נורא כשאת אומרת תודה ועונים לך, "את באמת צריכה להודות לי" ומתכוונים לזה בשיא הרצינות, בקטע רע.

 

אבל או קיי, לומדים.

 

 

נכתב על ידי , 20/3/2011 10:54   בקטגוריות אני  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שאלה


תגידו, אם אני אעזוב את ישרא, אתם עדיין תבואו לבקר אותי?

 

אני קצת בחרדות.

 

(אני יודעת שאני מדברת על זה כבר שנתיים. אני לא זוכרת מה עניתם אז :) ).

נכתב על ידי , 15/3/2011 15:19   בקטגוריות ישראבלוג, אני  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



די ג'יי פליי ד'ה מיוזיק


אתמול הייתה מסיבת סוף שנה של המשרד. המסיבה הייתה במשרד. החדר ישיבות פונה והפך לרחבת ריקודים, והשולחן שלי שהוא צמוד לחדר ישיבות הפך למקום איפה שכולם הניחו את הכוסות שלהם.

 

ביזשהו שלב ישבתי על השולחן שלי ודיברתי עם איזה אחד, שישב יותר מדי קרוב אליי וסיפר לי כמה הוא מאושר עם אישתו והילד. זאת אומרת, יותר מדי קרוב יחסית למישהו נשוי באושר ואבא לילד.

 

ואז צועקים לי מהחדר ישיבות, "קאיה, בואי לרקוד!". אמרתי להם, "מה?", הם אמרו, "כולם רוצים שתבואי לרקוד!", אמרתי, "מי זה כולם? אני לא שומעת אותם". ואז הם התחילו לצעוק, "קא-יה, קא-יה, קא-יה". וזה היה כזה כיף. אז באתי לרקוד איתם.

 

ואיזה מביך זה שדווקא הפוסטים הכי אישיים שלך מגיעים לראשי ונחשפים למלא אנשים? (אתם לא יודעים? הפוסט הקודם בדף הראשי עכשיו, והם כרגיל עשו סאב טייטל שבכלל לא עושה חסד עם הפוסט). זה כמו להיות במסיבה, לדבר בצעקות, ואז בדיוק כשאתה אומר משהו אישי המוזיקה נפסקת לשניה. נגיד, משהו כזה:

 

- קאיה, באת לבד?

- כן

- לא יצאתי עם איזה מישהו?

- יצאתי, נגמר

- מה קרה?

- הוא זרק אותי

- מה, למה?!

- כי (שקט פתאומי בחדר) הוא לא מאוהב בי.

 

וניחשתם נכון, גם זה קרה לי אתמול.

נכתב על ידי , 31/12/2010 08:17   בקטגוריות אני, ישראבלוג, עבודה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
115,757
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , תרשו לי להעיר , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקאי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קאי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)