 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2010
איזה סיפור
יש איזה סיפור חסידי שתמיד קורע אותי. אני מתכוונת, הוא עושה לי משהו. ובכלל שכחתי ממנו ולפני איזה חצי שנה כשקראתי את אדון בלומנטל והפיראט היהודי הוא חזר אליי. באחד מהפרקים מובא הסיפור החסידי הזה. צילמתי את הדף מהספר, והוא עד עכשיו על הלוח שעם שלי במשרד. אני לא מרשה לעצמי לשכוח.
***
שאלו ר' שמלקי מניקלשבורג ואחיו ר' פנחס את המגיד הגדול ממייזריטש: "איך זה אפשר לקיים את דברי המשנה- חייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה?".
השיב המגיד שילכו אל בית המדרש וימצאו שם את ר' זושא והוא יגיד להם הפירוש. ור' זושא היה כל ימיו עני ומדוכא ומצבו היה רע ודחוק ולא עבר עליו יום אחד בלי מצוקה וסבל.
הלכו אליו וספרו לו שהמגיד שלחם אליו שיבאר להם המאמר. התפלא ר' זושא מאוד ואמר: "תמיהה גדולה בעיניי על רבינו, שציווה לשאול דווקא אותי על דבר זה. הלא שאלה כזו יש לשאול לאדם שכבר עבר עליו איזה דבר רע חס ושלום, אבל אני אין לי שום שייכות בכך, כי מעולם לא קרה לי שום דבר רע אפילו רגע אחד, ויש לי ברוך ה' כל טוב מיום היוולדי עד היום, ומנין אוכל אני לדעת מעניין קבלת הרע בשמחה?".
| |
מקומם של אנשי תרבות
בסופ"ש היה לי דיון עם איש תרבות. הוא צלם, צייר, פסל, בשלן ואולי עוד. הוא רואה את עצמו חלק מ"אנשי התרבות" ודנו ארוכות (תוך בישול ואכילה של ארוחת ערב) על האם אנשי תרבות צריכים להתערב בפוליטיקה.
הוא טוען שהוא לא יכול ליצור בישראל ובעברית תוך התעלמות מוחלטת מהכיבוש, מגירוש עובדים זרים וילדיהם, גירוש פליטים ושאר עוולות שמדינת ישראל אחראית להן. על כן, תפקידם של אנשי תרבות הינו להתריע בפני הממשלה על עוולות שכאלה, להציג בפניה את הפן המוסרי ולפעול פוליטית על מנת שכולנו נחיה במדינה מוסרית יותר.
אני חושבת שאנשי תרבות בכלל לא צריכים להתערב בפוליטיקה. תפקידם הוא לא להתריע על עוולות בפני הממשלה, ותפקיד הממשלה הוא לא להקשיב להם. תפקידם של אנשי תרבות הוא לפעול להבאת התרבות לעם. פתיחת אופקים והכרה של תרבויות זרות הם המפתח לקבלת השונה ואהבת אדם. אנשי תרבות הם אלה שיכולים לעזור לעם להפתח לתרבויות זרות, ולתרבויות שונות בתוך החברה הישראלית (כשל היסטורי, דיון אחר). יש להם את כל האמצעים- ספרות, שירה, פיסול, ציור, צילום, מחול, מוזיקה, קולנוע, תיאטרון, טלויזיה ועוד. הם צריכים בשביל זה שני דברים: מימון ורצון לפנות לקהל הרחב.
לגבי מימון, זה ברור- הם חייבים מימון ממשלתי. אז אני אומרת- למה ללכת עם הראש בקיר? למה ללכת לממשלת ימין (וכל ממשלה פה, בערך, היא בסופו של דבר ממשלת ימין או לכל הפחות ממשלה של אנשי צבא) ולבקש ממנה כסף תוך כדי שאתה הולך לרדיו או לעיתון ואומר פעם אחר פעם אחר פעם שהכיבוש משחית? תהיה חכם יותר. תהיה אמן ותקבל מימון לאמנות. עזוב פוליטיקה בצד כשאתה מקבל מימון מהממשלה.
אמנים צריכים לדבר אך ורק עם משרדי החינוך, התרבות והתקשורת. וגם לא מתפקידם להגיד לשר החינוך "אנחנו צריכים כסף, תקצצו בביטחון". תפקידם הוא להגיד לשר החינוך "אנחנו צריכים כסף, הוא יושקע ככה וככה". תפקיד השר הוא לדרוש את זה בממשלה ולהשתתף בדיוני תקציב.
לגבי רצון לפנות לקהל הרחב, יש כמה עניינים:
1. לצאת מהראש הזה של "האנשים לא מבינים כלום, הם תקועים עם הראש בתוך 'האח הגדול' והם לא מבינים מה זה תיאטרון". הדרך היחידה לגרום לאנשים להבין מה זה תיאטרון היא לגרום להם ללכת להצגה. איך גורמים לאנשים ללכת להצגה? מספרים להם שהיא קיימת, מוזילים כרטיסים. אנחנו מגיעים שוב למימון ועל הדרך לקבל אותו.
2. לצאת *באמת* מהראש הזה של "האנשים לא מבינים כלום". אני מבינה שאנשי תרבות הם נורא תרבותיים והם חיים באיזה ענן של תרבות ומוסר. אולי הם רואים את עצמם מורמים מעם. אולי באמת יש להם יותר זמן להתעסק ברוח כי הם לא עסוקים בלהתפרנס והם עסוקים בליצור. אולי. אבל עד שלא יהיה שינוי גישה מצידם לגישה שאומרת שכל אחד מסוגל לספוג תרבות- גם האספסוף- לא נתקדם לשום מקום.
3. הקהל הרחב יכול להיות מקור מימיון לפרוייקטים חברתיים. אני לא ראיתי את בונו הולך לתקשורת ואומר שלדעתו ארה"ב צריכה לשלוח סיוע להאיטי. ראיתי אותו מרים מופע התרמה. לאמנים יש השפעה עצומה על אנשים. זה יכול להיות מופע התרמה, זה יכול להיות מופע להגברת המודעות (אני זוכרת שהלכתי בתיכון למלא מופעי "אם שותים לא נוהגים" בכיכר רבין), זה יכול להיות מכירה של ציורים וכאלה שההכנסות קודש לפעילות מסויימת.
אני בטוחה שאם יורם פה בכיכר רבין מופע התרמה לפליטי דרפור, אנשים יגיעו. זה יכול להיות חינם אפילו, רק תגידו לאנשים להביא איתם בגדים, צעצועים וספרי ילדים. סביר להניח שתצאו משם עם יותר מכל סיוע ממשלתי שתצליחו לקבל אחרי חצי שנה של דיונים בועדות, ומהר הרבה יותר. על הדרך, תקבלו המון אנשים שיגיבו אחרת כשישמעו שהממשלה רוצה לגרש פליטים, ואולי ידברו על זה עם חברים שלהם, ואולי ייצאו להפגין, ואולי יצביעו אחרת בבחירות הבאות.
אני מאמינה שאנשי תרבות יכולים להביא לשינוי חברתי רחב. יתרה מזו, אני באמת חושבת ששינוי כזה נחוץ. אבל אני לא חושבת שאמנים יכולים להביא לשינוי הזה כשהעם תופס אותם כשמאלנים פלצנים. וכל עוד אנשי תרבות נורא נהנים להתפס כשמאלנים פלצנים, לא נגיע לשום מקום.
| |
טוב.
אז קיבלתי את מה שרציתי. תכירו את המנהלת פרוייקטים החדשה. תגידו מזל טוב.
זה לא אומר שאני לא מעיפה את עצמי מפה קיבינימט עוד 4 חודשים, כן? זה אומר ועוד איך. כי המצב אותו מצב בדיוק- יש לי שני פרוייקטים לנהל, שניהם יסתיימו תוך 3 חודשים ועיקר העבודה שתבוא אחריהם לא מעניינת אותי.
מה שכן מעניין אותי זה הטייטל החדש. והבטחון שיהיה לי להגיד, "הייתי מנהלת פרוייקטים" במקום, "היה לי תפקיד לא ממש מוגדר, אני מעריכה שזה נחשב מנהלת פרוייקטים".
זה הולך להיות 3 חודשים של הרבה למידה ובלי שום אחריות עסקית. מה יותר טוב מזה? :)
| |
תגידו, אני נראית לכם בחורה נזקקת?
לא, באמת. אני נראית לכם מסכנה? אני נראית לכם מאלה ש"וואי, חייבים לסדר לה מישהו, שלא תשאר רווקה... היא רק צריכה למהר, אחרת מי ייקח אותה"? אה?
אני באמת רוצה להבין.
פעם התרעמתי פה (לכו תמצאו את הקישור) על הקטע הזה של "את עובדת היי טק, הוא עובד היי טק, תצאו- מה כבר יש לך להפסיד". יש רק דבר אחד נורא יותר שמנצח בגדול הוא- "את רווקה, הוא רווק, תצאו- מה כבר יש לך להפסיד".
שאלתי למה היא חושבת שזה מתאים. היא אמרה שהוא מקסים-מקסים. רמז: הוא ככל הנראה מכוער. אבל אמרתי- היי, חברה שלי, היא מכירה אותי, היא לא תסדר לי משהו ממש נורא. שאלתי מה הוא עושה, היא אמרה "נדל"ן משהו". אמרתי, טוב, יש הרבה דברים לעשות בנדל"ן. לא שעו"ד נדל"ן זה כזה מושך אותי, כן? אבל נגיד.
אז אמרתי.
מה, אני נראית לך נזקקת? מה את מסדרת לי גוץ שהוא גם *שמאי מקרקרעין*? למה לכל הרוחות חשבת שיש לי מה לדבר עם שמאי מקרקעין? את מכירה אותי בכלל? את חברה שלי בכלל?!
מה, לכל הרוחות, זה היה?!
בחיי, עם חברות כאלה אני באמת אשאר רווקה עד שמי ייקח אותי בכלל.
| |
לא טוב. טוב.
חוסר ההערכה לה אני זוכה בעבודה עוברת כבר כל גבול.
אז זה מה שיקרה עכשיו: אני אסיים את הפרוייקט הזה ואעוף מיד אחריו. בינתיים, אני אחזור להורים בחודש הבא וככה אחסוך את שכר הדירה של ה-3-4 חודשים עד שהפרוייקט הזה יסתיים כדי שלא יהיה לי לחוץ במידה ואני לא אמצא עבודה אחרת בזמן הזה.
הנסיון שארכוש בניהול הפרוייקט הזה שווה לי את ההשקעה ואת הבליעת רוק המחורבנת הזאת. אבל עד כאן.
| |
איזה טמבל
אז הייתה לי פגישה עם הבוס. הוא טען שהוא שוקל להעביר את ניהול הפרוייקט הזה למישהו אחר כי אולי אני "עדיין לא שם", מבחינת לקחת אחריות על פרוייקט כל כך רחב היקף. הסברתי לו שהוא טועה. שאמנם זה נכון שלא עשיתי את זה בעבר, אבל יש פה דברים יותר חשובים שמשחקים תפקיד- הצלחת הפרוייקט הזה מסתמכת על ראיה רחבה ונכונה של המסר שאותו החברה רוצה להעביר, ועל אינטרקציה עם האנשים שעובדים עליו. להביא מנהל חיצוני זה לקחת את כל העבודת צוות המעולה שנבנתה פה בחודשים האחרונים ולזרוק אותה לפח.
אז הוא אמר שהוא יחשוב על זה ואני מעלה נקודות חשובות.
אחרי זה אני מקבלת ממנו אימייל שכתוב בו "ניערתי אותה קצת".
חשבתי בהתחלה שהוא מדבר על המסמך ששלחתי לו, אולי הוא ניער כמה נקודות, או משהו. כשראיתי שהמסמך נשאר בדיוק כמו שכתבתי אותו, הבנתי שהוא דיבר עליי.
היי, אם אתה צועק על עובדת שלך, לפחות תדאג שהיא לא תקבל את האימיילים שלך כשאתה מספר את זה לחבר'ה. טמבל.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
