יש שמועה שאומרת שיש סביב האונ' כל מיני דירות חדר שהן סוג של מעונות. אני אלך לבדוק את זה מחר. אותן השמועות גם טוענות שזה לא יקר במיוחד. נראה.

בשלב הזה, גם למעונות סתם אני מוכנה לעבור נראה לי. הנסיעות האלה הורגות אותי. 

אני לא זוכרת מתי מצאתי את עצמי עייפה כמו ב-3 ימים האחרונים (ז"א, חוץ מבמהלך הלימודים ב-3 שנים האחרונות). העניין הוא שעכשיו ההשקעה היא לגמרי אחרת, ואני חייבת לעמוד בה.

חוץ מזה, אני לא אוהבת להיות כאן לפעמים. היום, למשל, אני לא אוהבת להיות כאן. אני חייבת שקט. 

ד"ר כהן התקשר אליי בדיוק כשסיימתי מנת נודלס בריבר. להלן התקציר:

1. הם מאוד מעוניינים שאני אמשיך שם לתואר שני

2. הם מעדיפים שאני אקבל את המלגה שלי מהמחלקה ולא מהמעבדה (באופן מפתיע)

3. ביג פרופ' דיבר עם האיש מהועדה ומאוד לחץ עליו לתת לי מלגה, ושההחלטה תהיה בקרוב מאוד

4. האיש מהועדה מצידו התחייב לדבר מחר או מקסימום בתחילת שבוע הבא (לפי ההיכרות שלי איתו, לקראת סוף שבוע הבא, אבל זה קטנות) עם ראש המחלקה כדי לסגור את המלגות האחרונות

5. כולנו מאוד מקווים שהתשובה שלהם תהיה חיובית

6. במידה ולא, ביג פרופ' מוכן להשקיע בי. עם זאת, הוא מדגיש, לא יהיו לי את אותם התנאים (ז"א, הוא לא יתן לי מלגה מלאה).

לסיכום:

כך או אחרת תהיה לי מלגת שכ"ל, שזה החלק החשוב. הדיון הוא על גובה מלגת הקיום.

מחר אני הולכת ליום בטיחות שמסביר לך איך לא לחטוף סרטן בזמן שאתה עושה כאילו שאתה חוקר מאגניב. זה די מצחיק שאני רשומה ליום בטיחות הזה בלי להיות רשומה לתואר שני בכלל. בכל אופן, אחרי היום בטיחות הזה אני יושבת עם שני חברים לבנות לנו מערכת שעות פיקטיבית. ז"א, היא לא תהיה מאושרת עד שלא נקבל את מסמכי הקבלה. בינתיים אנחנו נבוא לשיעורים בלי להיות רשומים אליהם באמת.

בחיי, איזו אוניברסיטה מׁשֵה.

היום אחרי הצהריים (אני לא יודעת בדיוק מתי) אמורים לשבת ביג פרופ', פרופ' נעמי (ראש המחקר השניה) וד"ר כהן (זה שעבדתי תחת השגחתו הישירה שנה שעברה) כדי לדון בענייני. להזכירכם, "ענייני" אומר האם שווה למעבדה לתת לי מלגה, אחרי שהמחלקה לפיזיקה החליטה שאני לא טובה מספיק כדי לקבל מלגה מהם.

המצב, עד כמה שידוע לי, הוא כזה:

1. ביג פרופ' מחבב אותי מאוד וחושב שאני בחורה מוכשרת במיוחד

2. פרופ' נעמי התרשמה ממני מאוד לטובה

3. ד"ר כהן מאוד אהב לעבוד איתי, וגם התרשם ממני מאוד (במיוחד מהעבודה שלי בפאוור-פוינט).

4. ביג פרופ' לא רוצה שייצא לו שם במחלקה של אחד שלוקח את הסטודנטים הפחות טובים

5. ביג פרופ' גם לא רוצה שייצא לו שם של אחד כזה שמוכן לשלם על הסטודנטים שלו

6. אנחנו מדברים על אחת המעבדות העשירות באוניברסיטה

7. ביג פרופ' חושב שזה לא בסדר שאם למישהו יש יותר כסף אז יהיו לו יותר סטודנטים (מצא לו זמן להיות סוציאליסט)

השאלה היא עכשיו מה תופס יותר: עצם העובדה שאני בחורה מוכשרת, עם חיוך מקסים אבל ציונים לא-משהו, או שמו הטוב של ביג פרופ' שעלול (לא ממש מובן לי איך) להפגע. אני אדע את התשובה עד מחר.

עוד קטע משעשע הוא שיש מחר יום בטיחות. מסבירים לך איך, ובעיקר איך לא, לעבוד במעבדה. מה משעשע אתם שואלים? שאני רשומה. ואני שואלת? איך אני רשומה שם אם בכלל לא התקבלתי?

האוניברסיטה הזאת הזויה לחלוטין.

"דברים משתנים אצלך במהירות הבזק", אמר אורי שחזר לא מכבר מטיול בדרום אמריקה ורצה לפגוש אותי לקולנוע וצילומי ערום. רק מה, עד שהוא התפנה התחלתי לצאת עם בחור חדש. הוא אמר שהוא לא מבין אותי, ואני אמרתי לו שגם אם זה יהיה קשר שימשך שבועיים- אני אהנה שבועיים.

 ובכן, שבועיים היה מעט אופטימי מדי.

המסקנות:

1. אני יודעת איך להמשיך לפגישה שניה ושלישית ויותר. החלטתי גם שזה קשור בבחורים ולא בי. אם אני לא יוצאת עם מישהו יותר מפעם אחת, סביר שיש לי בסיס מוצק להניח שאין שום סיבה לעשות את זה.

2. בחצי שנה האחרונה שיפרתי פלאים את איכות הבחורים איתם יצאתי.

3. אני לומדת איפה לא להתפשר.

אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שאמרו לי "זה לא ילך בנינו", וזה היה לי בסדר גמור.

פסאודו חברה: אז מה העניינים?

קאי: הכל מצוין [שקר גס]

פסאודו חברה: הכל הסתדר עם האונ'?

קאי: לא, אבל הכל יסתדר [שקר פחות גס].

ואז, נזכרתי בחלום שחלמתי הלילה:

אני במעבדה של ביג פרופ', מחפשת עט לכתוב איתו. כל מה שאני מוצאת בכוס הכלי כתיבה שלי זה עפרון עץ, שבקצה העליון שלו (ליד המחק) כתוב שמו של ביג פרופ' ומצויר לב בצבע פוקסיה.

ולא, זה לא עפרון שאני הכנתי, זה עפרון שהוא הכין לי ושם לי בכוס הכלי כתיבה והיה מאוד מרוצה מעצמו על זה.

בשתי המשמרות האחרונות, וככל הנראה בשתיים הבאות, אני עוסקת בסיווג של אתרי וובמייל. 1575 אתרי וובמייל, אם להיות מדוייקים. הדבר מעורר בי כמה תהיות:

1. למה יש אנשים המשלמים על חשבונות הדואר שלהם?

2. למה יש וובמסטרים שמשלמים לחברות הוסטינג כדי שלבאי האתר שלהם תהיה כתובת אי-מייל עם שם האתר?

3. מי רוצה לעצמו כתובת אי-מייל נוספת, שקשורה לאתר כלשהו? ([email protected])

בנוסף, קיבלתי היום אי-מייל הזוי במיוחד וזו לשונו (בערך): "אבוי! אם לא תשלח את המייל הזה לעוד 16 אנשים, שירותי האימייל של מייקרוסופט יהיו בתשלום". עכשיו, בא נניח לרגע שזה לא ספאם ובאמת לקוחות הוטמייל יאלצו לשלם. אז מה? (4) הספאמר הזה ממש גרוע, או שקבוצת האנשים שחושבים שעל תיבות דואר משלמים גדולה ממה שנדמה לי? (5)

מזל שבין קוראי הבלוג שלי יש כאלה שהם 91% חנונים לפחות, אחרת מי היה עונה לי על כ"כ הרבה שאלות?

עכשיו אני מבינה למה גלגל"צ לא חסרה לי. כמה פעמים ביום אפשר לשמוע את שירי מימון, מירי מסיקה והראל מויאל? בעצם, סביר להניח שאנשים שומעים רדיו רק לדקות ספורות ביום ולכן זה לא ממש משנה להם. השאלה האמיתית היא- כמה פעמים אפשר להשמיע את אותם השירים בלי להשתגע?