זה מצחיק שאתמול חשבתי לשים את השיר הזה היום בפינת הפדיחה המוזיקלית (וזה בכלל לא מתקרב לכמה הקליפ פדיחה), והיה לי בוקר כל כך כל כך רע, שכל כך שמחתי שהיה לי את השיר הזה בראש, ומיד כשנרגעתי שמתי לי אותו.
אתמול היה לסבא שלי יומולדת. אני לא יודעת בן כמה הוא, 70+ כזה. וידעתי את זה, כן? כי אני טובה בתאריכים.
אבל לא התקשרתי אליו. כי מה, לא דיברתי איתו ימבה זמן, ומה קשור עכשיו להתקשר אליו? וגם לא רציתי לדבר איתו כשאמא שלי התקשרה, כי זה היה כאילו לדבר איתו כשאמא שלי מבקשת ממני לדבר איתו ועומדת לידי לראות שאני אומרת לו דברים בסדר. ומה, אני בת 5?
בשורה התחתונה, לא היה לי נעים להתקשר לסבא שלי להגיד לו יומולדת שמח כי לא דיברתי איתו הרבה זמן. שזה מטופש, כן? כי זה בדיוק זמן טוב להתקשר בלי שזה יראה מוזר.
העניין הוא שמתשהו סבא שלי ימות. סביר להניח שלא עוד המון זמן. ספק אם אני בכלל אראה אותו עד אז, בכל זאת 15000 ק"מ. וזה כזה מטומטם לא לדבר איתו, ועוד יותר מטומטם לא לדבר איתו ביומולדת.
אתמול הייתי בפתח תקווה. אמרו לי, "יש פה מבשלת בירה". אני הייתי כאילו, "פחחחח". אבל מה אתם יודעים, יש מבשלת בירה בפתח תקווה. ומגניב שם. והבירה טעימה.
קודם כל, חניתי ממש בפתח המקום. לא "ממש בפתח המקום" בחניון 10 דקות הליכה. ממש ממש מול הדלת. ככה, ברחוב.
המקום היה מלא. יום רביעי בערב. זה מרשים. חיכינו איזה כמה דקות (לא יותר מדי) עד שישבנו על הבר.
יש להם 4 סוגים של בירות (PDF) שהם מכינים שם. לקחתי לאגר כהה ומאוד נהניתי ממנה. אני רוצה ללכת שוב ולנסות את הסטאוט. בכלל, האווירה במקום נחמדה ממש. וגם המוזיקה. והאנשים. פריפריה, אתם יודעים.
יש להם גם אוכל. הבנתי שהוא טעים, לא טעמתי בעצמי. בגדול, זה לא "אוכל של ברים", זה אוכל ממשי. אה, והזיתים שמקבלים עם הבירה מעולים ממש. ממש. ואני בכלל לא כזה אוהבת זיתים.
יש איזה קטע כזה שכולנו שומעים את המוזיקה שזה סבבה לשמוע וכולם מסכימים איתנו שזה אחלה מוזיקה. ויש את הפדיחות.
לכולם יש פדיחות מוזיקליות. בסופ"ש האחרון שהאחרון ואני בילינו ביחד כל אחד מאיתנו התוודה על פדיחה מוזיקלית אחת. ואני אומרת- אני הולכת להוציא את הפדיחות שלי מהארון.
אני פותחת בזאת את פינת הפדיחה המוזיקלית. כל יום רביעי, שיר פדיחה אחד.
***
כשהשיר הזה יצא, עוד היה לי אוטו. וכשהוא פתאום היה ברדיו הייתי מגבירה ורוקדת במושב (ברמזורים!). ועכשיו הוא פתאום עלה לי באיזה חיפוש בגרובשארק ולא רק ששמעתי אותו ברפיט, גם חיפשתי את הקליפ- ממש התחשק לי לראות אותו.
ואתם יודעים מה? פדיחה פדיחה, אבל אני רוצה לראות אתכם עומדים בדחף לנקוש באצבעות ולהזיז את הראש בגלים כשאתם שומעים את השיר הזה:
הוא התקשר שלשום, ולא יצא להפגש. והוא התקשר גם היום, ואמרתי לו שאולי יותר מאוחר. שאני אגיע הביתה ונראה, ולא, אין לי כוונות לבוא אליו מיד אחרי העבודה.
הגעתי הביתה, עשיתי כל מיני דברים של בית ונגעתי שוב בטלפון שלי רק באיזה 10 וחצי. ראיתי שתי שיחות ממנו והודעה שמתי אני באה. חזרתי אליו. לא באתי. הוא אמר משהו כמו, "זה עכשיו או רק שבוע הבא". אז אמרתי לו, "בסדר, אז שבוע הבא". מה, הוא חושב שהוא מאיים עליי?
והנה כמה תובנות:
1. יש אמרה פופולרית שטוענית שנשים, בניגוד לגברים, לא תמיד מוכנות לסקס. אני תוהה אם מישהו בדק פעם מה הקשר בין המוכנות הזאת לשיערות ברגליים. תחושת הבטן שלי אומרת שאם נשים היו חלקות תמיד (או לחלופין, אם שיערות ברגליים היו נון-אישו) נשים היו הרבה יותר מוכנות לסקס ספונטני. אני יודעת שאני הייתי.
2. ברמן מחוץ לבר הוא הרבה הרבה הרבה פחות סקסי. פתאום זה כזה, "וואלה, הוא די נעל".
3. כל העניין הזה של ה"מותק" הוא לגמרי טרן אוף. ובצימוד עם טוב כזה בסוף שיחה, אתם יודעים, "טוב, ...מותק" זה מן כזה, "וואו, מזל שלא הלכתי אליו".
אבל אתם יודעים? אני למדתי משהו חשוב מהבחור הזה. כי על הבר, הוא שאל אותי כזה במה אני עובדת, והתשובה שלי הייתה "מנהלת... שקר כלשהו". היום כשדיברנו בטלפון ואמרתי לו שחזרתי עייפה מהעבודה הוא אמר לי משהו כמו, "אבל אמרת שזה סתם עבודה". והיי, אמנם אני לא מצילה את העולם בעבודה שלי, אבל זה לא "סתם עבודה". זה, למעשה, עבודה די סבבה. ומכובדת. ואתם יודעים, עבודה שאני משקיעה בה וזה. אז, השיעור מהברמן הערס שספק אם יודע איך קוראים לי (מותק?) זה לא לבטל את ההישגים שלי מול אנשים אחרים. אני עושה את זה מלא, וממנו הבנתי כמה זה נשמע רע, וכמה לא חכם זה.
אני לא חושבת שראיתי את עצמי פעם בתור יוצאת בשאלה. "יוצאת בשאלה" זה משהו גדול, עם הרבה משמעויות. אני פשוט הפסקתי להיות דתיה. גם כשאמרתי את זה להורים שלי (בנפרד), אמרתי להם שאני כבר לא דתיה.
אז היה את הבלבלות, שנים. ואז היה להפסיק להיות דתיה.
היום ראיתי את "חיים בשאלה". סרט קצר, חצי שעה, ששודר במוצ"ש (מצחיק להגיד מוצ"ש, כאילו "שבת" זה לא ברור) בערוץ 2.
חצי שעה לא הפסקתי לבכות.
מסתבר שהחוויות דומות. מסתבר שהן דומות בלי קשר למאיפה יצאת. הבית שלי לא חרדי, אני בקשר טוב עם ההורים והאחים, הכרתי חילונים לפני שהפסקתי להיות דתיה, הייתי כבר סטודנטית וזה לא שמצאתי את עצמי אבודה בעולם לא מוכר. ובכל זאת- מדהים כמה התחושות דומות.
אז מה אתם יודעים? כנראה שיצאתי בשאלה.
מצחיק ש-7 שנים אחרי, אני לא רואה את עצמי חילונית. אני בכלל לא יודעת להגדיר את זה. אולי לעולם לא אצליח. ואולי בעצם זה בכלל לא משנה.
אני יכולה להבין את גודל השינוי כשאני אומרת לאנשים שרק הכרתי "הייתי פעם דתיה" והם פשוט לא מבינים מה הקשר בין הדמות שהם רואים לילדת בנ"ע. או כשפתאום אני פוגשת חברות מאז, עם כיסוי ראש וכמה ילדים, ורואה חיים שונים כל כך שלא נראה שאי פעם היה בניהם משהו משותף.
אז היה בבר כמה דברים: את הברמן, עידן, ושני בחורים, שהסתבר שקוראים להם דן ויאיר.
עידן ביקש את המספר שלי וקיבל. ואני הייתי בקטע של לתת נשיקה לדן לפני שאני הולכת (אז לא ידעתי שקראו לו דן).
אז ניגשתי אליו, עשיתי לו "טוק-טוק" כזה על הכתף:
- היי
- היי
- אתה עם בחורה?
- לא
- ואם אני אתן לך נשיקה, זה יפריע לך?
- מה זה... נורא יפריע לי...
- אה, טוב, אז לא.
ואז הייתה שיחה בין שלושתנו- דן, חבר שלו יאיר ואני. איזה רבע שעה ככה. יאיר אמר לו שאם בחורה רוצה לתת לך נשיקה, אתה לא שואל למה. אתה זורם. הרי מה איכפת לך. ואני אמרתי לדן שיאיר צודק, הרי זה לא שהוא יראה אותי שוב. ואז הוא אמר לי, "אבל את מבינה, אם אני אנשק אותך- זה יוציא אותי בחור זול. זה יוציא אותך בחורה מגניבה, אבל אותי בחור זול". ואז אמרתי לו, "ומה הבעיה שלך להיות בחור זול?".
ואז בדיוק מהצד השני של הבר עידן צץ:
- עידן, בא לך להיות בחור זול?
- בחור זול באיזה קטע?
- בקטע שאני אתן לך נשיקה עכשיו
- כן.
אז עשיתי לו עם הראש כזה "צא מהבר". הוא יצא מהבר, ואני נתתי לו נשיקה. ואז בדרך החוצה, דן נתן לי כיף ואמר שאין דברים כמוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
