 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
החיים קשים
בשבוע האחרון אני מתחבטת בשאלות קיומיות כגון האם קיים אל בורא ואיפה להמשיך תואר שלישי.
הבעיה היא שאני חושבת שבא לי ויצמן, וזה אומר שאני צריכה להפסיק עם השטויות ולהתחיל לעבוד פה ברצינות.
| |
נפלאות גוף האדם
יש לי תחושה שבשבועיים האחרונים המתניים שלי נהיו צרות יותר. העניין הזה מקבל סימוכין די טובים מזה שכל המכנסיים שלי גדולים עליי. מצד שני, יש לי תחושה שהבטן והתחת שלי גדלו למימדים עצומים.
כן, גם אני חשבתי על זה שאולי פשוט מתחתי את המכנסיים עם הבטן, אבל הוכחת הנגד היא שאפילו מכנס חדש, שקניתי לפני כחודש ועוד לא לבשתי, גדול עליי.
זה פשוט נראה כאילו חתכו לי את כל אמצע הגוף (מבערך סוף הצלעות ועד היריכיים) ושמו גוף אחר, ענק, במקומו.
| |
מזרחית כבדה
בכל זירת הדייטינג, ובייחוד אונליין, מגיעים לשאלה הבלתי נמנעת: איזה מוזיקה את שומעת.
לא יודעת... אני לא מכירה הרבה אנשים ששומעים 2-3 להקות וזהו. לכל אחד יש רפרטואר שלם של מוזיקה שהוא שומע, ובדר"כ יש בו קצת מהכל. העניין המצחיק הוא שכל אחד מנסה להשמע נורא מיוחד עם בוב דילן, צ'ארלס מינגוס ופרנקשטיין או איזו להקה ישראלית אחרת שמופיעה רק בכל מיני מקומות חצי מחתרתיים. או שהולכים על הצד הפסאודו מתורבת, במן כזה "אני שומע הכל, רק לא מזרחית".
ואני אומרת- תפסיקו לשחק אותה. מכל המוזיקה העיברית זאת המוזיקה היחידה שמקפיצה, גורמת לך להזיז את המותניים ולהרים ידיים באוויר. יאללה יאללה, כאילו שאם תהיו במועדון וישימו איזה "הבאתי לך פרחים" תלכו לשבת פתאום. זה לא שכולנו צריכים לשקוע עכשיו בסמים, אבל אני מאוד אשמח אם אנשים יפסיקו להתבייש ויודו שלמוזיקה הזאת, על העממיות שלה, על המילים על גבול המטופשות, יש ערך בלהגיד את מה שבאמת יושב על הלב של כולם בלי לסבך את העניינים יותר מדי.
הקריטריון החדש בהיכרות אונליין הופך להיות בחור לא מתייפייף. ואם זה אומר שאני אקבל מסה של ערסים, אני אומרת- בסדר. העיקר שמישהו יזיז את המתניים.
| |
"קו 300 של המשטרה"
פרשת קו 300 והפרשה שעוד תמצא לעצמה שם במשטרה, דומות בכמות הבלתי הגיונית של כסתו"חים של אנשים בצמרת, שלא רוצים ליפול- לא הם ולא החברים.
אבל בואו נפריד רגע: יש לכסת"ח על החברים שלך שהחליטו להוציא להורג 2-4 מחבלים שחטפו אוטובוס נוסעים ישראלי מיד כשתפסו אותם במקום להביא אותם למשפט צדק, ויש לכסת"ח על החברים שלך, אנשי משטרה שיושבים די גבוה, בגלל שהם מנהלים קשרים הדוקים עם משפחות פשע, ועוד לעזור להם להמשיך ולהתקדם לצמרת המשטרה, כשהם עלולים להמשיך ולקיים קשרים כאלה.
כנראה התרגלנו לרמת שחיתות כזאת שאנחנו לא מבינים כמה זה חמור. כן צריך להעיף מהמשטרה ולהוריד בדרגות את מי שנמצא מקיים קשרים, או מכסת"ח על מי שקיים קשרים, עם ראשי משפחות פשע. ואתם יודעים מה? לו רק כדי שכל שאר השוטרים, אלא שהם באמת בסדר, יראו שהם משרתים באירגון עם עקרונות, שלהיות טוב זאת הדרך הטובה, ולהיות רע זאת הדרך הלא משתלמת כי מגיעים אליך בסוף והעונש שלך כבד.
| |
הקופאיות
כל מי שעבד בעבודה זמנית של טרום/פוסט צבא בחנות יודע איזה סיוט זה לעמוד 8 שעות לפחות, 6 ימים בשבוע.
אני זוכרת בתקופתי באירוקה (משקפי שמש) איזה מבאס היה בחורף, כשלא עובר בקניון אף אחד חוץ מאנשי הבטחון (כי הקניון בכפ"ס פתוח, זה מין רעיון כזה מגניב) ואם מישהו מסתובב שם הוא עולה לכיתן לקנות שמיכת פליז- לנו, הדיילות, אסור היה לשבת בחנות.
החשיבה השירותית מאחורי זה היא שלקוח שמסתובב בקניון ורואה בחורה יושבת משועממת לא ירצה להכנס לחנות. בסופר פארם, למשל, טוענים שלקוח צריך לקבל קופאית בגובה העיניים (הם לא שמעו על כסאות גבוהים), אחרים טוענים שזה עניין של כבוד (כאילו שהם נוהגים לקום בפני אבא שלהם). בעיקר מדובר בניצול מציאות בה העובד הוא זול, ואם הוא לא מסכים לתנאים יביאו אחר.
אני מברכת את ח"כ יחימוביץ' על שהובילה את העברת החוק הקובע כי אסור לאסור על עובד לשבת במהלך המשמרת ועל המעביד לספק לעובדים כסאות לשבת עליהם, "חוק הקופאיות". כמו שהיא עצמה אמרה- בחברה מתוקנת לא היינו צריכים לחוקק חוקים כאלה, כי לעובדים היו זכויות בסיסיות נורמליות.
החוק ייכנס לתוקף עוד חודשיים. תזכרו את זה כשתעשו סיבוב בסופר-פארם ותרגישו יותר טוב.
| |
מתי לאחרונה קיבלת מכתב אהבה?
אני תמיד יודעת איך לסיים דברים כאלה ואף פעם לא איך להתחיל. כי יש לי מלא להגיד, אבל זה לא מסתדר טוב. ובכלל מי שלח אותי לכתוב את זה בבלוג, ולא סתם לשלוח את זה במכתב או אפילו במייל. כנראה שבשביל זה הוא קיים גם, הבלוג. כי לכתוב ישירות זה ישיר מדי. בטח משהו כזה.
מה אני אגיד? זה סוג של פחד. אני זוכרת את עצמי כשהייתי בי"ב וחברות שלי מהבי"ס התחילו להתחתן. אני חזרתי אז על דבר אחד: אני לא רוצה להתחתן עכשיו, זה ממש לא מתאים. רק דבר אחד אני מבקשת- למצוא אותו, לדעת שהוא קיים. אם אני יודעת שהוא קיים אני יכולה להיות רגועה, להמשיך לבנות את החיים שלי- פרטיים ומקצועיים- כפי שאני רואה לנכון וכשאני אהיה בשלה להקים בית- נקים. ומצאתי. אני יודעת שהוא קיים. אני אפילו יודעת איך הוא נראה, איך הוא מרגיש, מה הוא אוהב ומה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול.
לאחרונה מסתבר שזה לא חכמה שאני אגדל והוא יחכה, כי אף אחד לא מבטיח שהוא יחכה לי באמת. כאילו מישהו מסביר לי בדרך הקשה שאני לא יכולה לאכול עוגה בלי להשמין או לכל הפחות להאכל בייסורי מצפון. וזה הפחד: שהוא לא יהיה שם כשאחליט שנסגרתי על עצמי. עד אז יכול לעבור מלא זמן, והוא ימצא לעצמו בחורה פחות קופצנית. נגיד, אחת שלא צריכה ריגושים תמידיים או חיי מין מטורפים.
אולי זאת טעות חינוכית מלכתחילה, של לחשוב על בית ולא על זוגיות. אני נוטה לדלג על זה שיכול להיות פשוט כיף להיות ביחד, בלי שיסתובב לי בראש כל הזמן אם נתחתן, אם יהיו לנו ילדים ואיך נחנך אותם. הבעיה היא שאם אני חושבת על ילדים, אז צריך כבר להתחתן ולהתחיל לעשות אותם, ומצד שני- מה לי ולחתונה וילדים עכשיו. כפי שאמרתי, אני עוד צריכה לגדול.
בדרך המבלבלת הזאת אני נשארת בלי זוגיות של כרגע ובלי זוגיות של אח"כ. בלי להכיר לעומק, בלי לאהוב ללא פשרות, בלי לתת עד הסוף. זה גם דופק את יכולת הקבלה.
ברור לי שלא אהבתי ככה אף פעם. ברור לי עוד יותר שאף פעם לא אהבו אותי כמוהו. ואני גם רוצה את היכולתל הזאת שיש לו, של להתמקד במה שיש לנו עכשיו, כי היא מאפשרת לו לאהוב כ"כ הרבה.
אני עדיין עומדת על זה שכל אחד מאיתנו צריך לבנות את עצמו טוב יותר לפני שיהיה אפשר לבנות בית ביחד. אני פשוט תוהה אם לעשות את זה בנפרד זאת אכן הדרך הטובה ביותר. הסיכון גבוה מדי. אחרי הכל, כמה פעמים פוגשים בחור ומבינים שאיתו רוצים להיות כל החיים?
| |
אני?
אורי התחיל לדבר איתי במסנג'ר. אורי הזה, שפעם רציתי לצאת איתו על אמת והוא לא היה מוכן כי הוא הכיר אותי באינטרנט. וככה הוא אמר:
"קאיה, את אחת הבחורות הכי מגניבות שיש".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
