אתמול אמא שלי אמרה בצחוק שנראה לה שמאז שהיא בארץ היא הצביעה יותר מכל החיים שלה בארגנטינה. אני החלטתי לחשב.

אמא שלי נולדה ב-58. זה אומר שהייתה לה זכות הצבעה לראשונה בשנת 76. בשנה הזאת הגרילה העיפה את פּרוֹן מהשלטון, אליו עלה ב-73. דומינגו פרון, האיש והאגדה, נפטר ביולי 75. אישתו- לא אוויטה אלא אישתו השניה, Estela Martinez, החליפה אותו, ואותה בעצם העיפו מהשלטון ב-76. כך התחיל משטר צבאי שנמשך עד שנת 83.

אַלפוֹנסין, הנשיא הארגנטינאי הראשון אחרי אותו שלטון צבאי, עלה לשלטון יום לפני שנולדתי. מה שאומר שנולדתי בשחר של עידן חדש, פשוטו כמשמעו.

אז הבחירות הדמוקרטיות הראשונות של אמא שלי היו בשנת 83. השלטון שם היה אז יציב והיו בחירות כל 4 שנים. זה אומר שעוד 3 פעמים היא הצביעה, האחרונה ב-95 ואנחנו עלינו ב-97.

אלו הבחירות הרבעיות שלה בארץ, בתקופה של 9 שנים. זה לא יותר, אבל תחשבו כמה זה משעשע להצביע סה"כ 4 פעמים עד גיל 35, להגר ופתאום להצביע עוד 4 ב-9 שנים בלבד.

קוריוז היסטורי: הבחירות בארגנטינה הן חובה. ז"א, אם אתה לא הולך להצביע אתה צפוי לעונש מאסר. ומה אתה עושה אם אין לך למי להצביע? אתה שם פתק לבן. בשנת 63 היו בחירות, ופרון לא היה שם- הממשלה גירשה אותו והוא התגורר בספרד. מספרד הוא אמר לקהל הבחורים שלו לשים פתק לבן וזה בדיוק מה שהם עשו. באותה שנה, היה "ניצחון" של הפתקים הלבנים.

אתם מכירים את השירים השקטים האלה ששמים בחתונות כשחוזרים לשולחנות? השירים השקטים האלה שמשמשים מוזיקת רקע באירועים עד שקוטעים אותם בנאום רגשני? בדיוק כאלה שירים אוהבת לשמוע הבחורה שעובדת איתי במשרד. אני יודעת שהיא מתה להתחתן, אבל יש גבול.

***

בחדר הסטודנטים במעבדה היו כולם: 4 בחורים, סטודנטים לתואר שני. איכשהו, הם התחילו להתווכח על אנרגיה גרעינית- תחום שאף אחד מארבעתם לא מתמצא בו. בכלל, מעט אנשים מתמצאים באנרגיה גרעינית, אבל בסדר. אז הם התווכחו. בכזה להט שהם התחילו לצרוח אחד על השני. כל אחד מגן על הדעה שלו, כאילו שבאמת יש לו מושג על מה הוא מדבר! גברים.

***

"שמעתי שאת מתעסקת בחלבונים מאירים", אמר לי ביופיזיקאי שנה ג' באיזה שיעור. "חלבון פלורסנטי אחד, כן". "רציתי לשאול אותך", המשיך, "עד איזה אורך גל החלבונים האלה פולטים, אני צריך משהו שפולט אורך גל ארוך, באיזור המיקרו". "כל הקטע בחלבונים מאירים זה שהם מאירים, באור נראה כאילו. בשביל מה אתה רוצה חלבון שפולט מיקרו?", "כדי שהוא לא יחמם את הרקמה", הסביר לי הבחור. "ובשביל מה אתה רוצה חלבון שצורך אנרגיה ופולט אותה באופן לא מחמם?", הקשיתי עליו. "בשביל לרזות".

עקרונית, זה לא יעבוד. חוץ מזה- אין קיצורי דרך בהרזיה, את זה כל שמן יודע. ביצועית: אין שום הגיון בקיומו של חלבון שצורך אנרגיה ומבזבז אותה סתם. האורגניזם לא מבזבז אנרגיה. שיווקית: זה גאוני. כי כל שמן יודע שאין קיצורי דרך בהרזיה, אבל הוא לא מוכן לקחת את הדרך הארוכה.

אני יודעת שהתגעגעתם: קאי יוצאת להגנת הצרכן. כי זה לא שהצרכן הישראלי אידיוט, זה שהפרסומות מתנהגות אליו ככזה. כמובן, כל זה קשור לעובדה שאני כבר 5 ימים בבית בגלל איזו שפעת מוזרה שתקפה אותי. למזלי, אילו הייתי חיה הייתי דולפין.

הבה ניגש לעניין:

1. בנק הפועלים. כן, הם דוחים את הנפש. מה העניין? כל תלמיד בכיתה י' מתנדב שעתיים שבועיות, לא מעט סטודנטים חונכים ארבע שעות שבועויות. אפילו, נספר בשקט בשקט, יש אנשים שמתנדבים סתם ככה. באמת, סתם כי הם חושבים שזה חשוב. וכל האנשים האלה שמתנדבים סתם ככה, לא מרגישים צורך לספר על זה לכל עם ישראל. כל הפרסומות האלה שלהם מזכירים לי איזו מארגנת ערבי התרמה בארגנטינה, שאמרה: "אנחנו אוספים כאן אורז, עדשים, קופסאות שימורים וכל שאר הגועל נפש הזה שעניים אוכלים".

2. אירוקה. הפרסומת החדשה שלהם מזמינה את הקונה הפוטנציאלי להכנס לאתר שלהם ולהתרשם מהקולקציה. אתר האינטרנט של החברה לא פעיל. איזה מין דבר אידיוטי לעשות זה?

3. מתאים לי. "צריך להכיר אותך כדי להלביש אותך", זה המוטו החדש של החברה. בינתיים, הספקנו לראות בחור ממלא את הבית ורדים אדומים עבור בת זוגו. וואו! הוא באמת מכיר את החברה שלו מצוין אם הוא החליט להפתיע אותה דווקא בלמלא את הבית בפרחים, ודווקא בורדים אדומים! הלוואי ולגבר שלי הייתה היכרות כה עמוקה איתי.

ובלי קשר, מישהו ראה פעם סרט של אלמודובר שלא היו מעורבים בו קוקסינלים?

אני מנסה להבין איך עושים כדי להסתבך. מה יכול להיות המניע. או שאנשים מסתבכים סתם ככה, וזה רק עניין של זמן ומקום. זאת אומרת, יכול להיות שקיים עבור כל אחד איזה מחסום אנרגטי בין החיים הרגילים לבין המסובכים, ורק צריך קטליזטור כדי לעבור אותו. ניצוץ. פיתוי שאתה לא יכול לעמוד בו. השאלות שנשארות פתוחות הן:

1. האם תתקל בפיתוי כזה

2. מה גובה המחסום שלך. גובה המחסום שלך הוא פונקציה של חינוך וסביבה, שהם פונקציה של זמן ומקום.

הטענה הזאת קשה. אם אחליט שהטענה נכונה, אני כופרת.