חנונים וואנביז.

זה מצחיק.

מתי התחלנו עם זה שאנשים שלא יודעים על איינשטיין יותר מזה שהוא עשה איזה משהו חכם בפיזיקה משתפים בדיחות על יחסות בפייסבוק? אני יכולה להבין את זה שחנונים נהיו מגניבים. באמת, איטס אבאוט טיים. אבל זה שאנשים שהם בכלל לא חנונים באים לשחק לי אותה גיק-שיק, זה באמת נורא מצחיק.

לא חנונים, תקשיבו: לראות את שר הטבעות, לעשות קורס בסטטיסטיקה, לשחק בפלייסטיישן וללכת עם משקפיים מה-זה לא עושה אתכם חנונים. חנון זה אופי, לא אוסף של דברים חנוניים לעשות.

תראו איך הזמן עובר, שוב אנחנו מגיעים לרבע גמר ליגת האלופות. ומה? אינטר בפנים. זה נותן לנו הרבה מרחב פעולה.

אגב, אני חייבת להגיד לכם- מפתיע אותי לגלות שלכל כך הרבה כדורגלנים יש יופי של שיניים. צחורות ומסודרות כאלה. קולגייט ממש. כן, כדורגל זה לגמרי שואו-ביסנז.

1. ז'וליו סזר. נכון, כבר שנים הספרדים מככבים במקום הזה, אבל גם לו מגיע. הוא נראה כזה בחור טוב.

2. פיקה. הוא היה פה בכל מקרה בגלל המראה, הוא באמת בחור יפה נורא. חוץ מזה, שאקירה יוצאת איתו.

3. זנטי. כי הוא השילוב בין שחקן כדורגל מעולה לדוגמן של שמפו. באמת, כמה גברים בני 37 אתן מכירות עם שיער מלא כזה? וזה בלי בכלל לדבר על עצמות הלחיים. ועל זה שהוא תותח על.

4. אשלי קול. כי הוא בדיוק מה שהייתי רוצה בתור זר גבוה ומסתורי. למרות שהוא לא גבוה ולא מסתורי. עזבו, כי זה בדיוק מה שהייתי רוצה.

5. מרסלו. בגלל התלתלים.

6. ג'ון טרי. כי הוא מרגש. כי למרות שממש אין לי ולו קצת רגש לצ'לסי, כשהוא סובל אני סובלת.

7. סניידר. טוב, הוא הולנדי. אני לא יודעת למה זה טוב, אבל הולנדי ברשימה זה נחמד. והוא הולנדי לא ורוד, מה שעושה אותו כל כך מוצלח.

8. מסצ'רנו. כי הוא נראה כל כך ארגנטינאי. וכי אני מתה עליו.

9. טורס. נו, מה, כי הוא ממשיך להיות ילד חמוד.

10. דוד וייה. כי הוא כזה ערס.

11. רונלדו. כי הרשימה הזאת לא תגיד לא לדוגמן של ארמאני, גם אם שם כבר החליפו אותו ברפאל נדל (שהוא ללא ספק בחירה מוצלחת)

בהמשך לפוסט הזה עם תפיסת הגודל, המפה הזאת מסבירה הכל: הממוצע פשוט קטן.

מה שכן, כנראה שהסטיית תקן די גדולה. מדינת מהגרים, בכל זאת.

זה נחמד שעוזרים לך כשרע לך.

זה נורא כשאת אומרת תודה ועונים לך, "את באמת צריכה להודות לי" ומתכוונים לזה בשיא הרצינות, בקטע רע.

אבל או קיי, לומדים.

תגידו, אם אני אעזוב את ישרא, אתם עדיין תבואו לבקר אותי?

אני קצת בחרדות.

(אני יודעת שאני מדברת על זה כבר שנתיים. אני לא זוכרת מה עניתם אז :) ).

הנה מה שאני מבינה מהדיווחים אחרי הרצח אתמול באיתמר: לרצוח ילדים זה מזעזע.

לא לרצוח משפחה ישראלית בבית שלה. לא לרצוח משפחה ישראלית בשנתה. לא שבאו איזה כמה חבר'ה, החליטו שלא מוצא חן בעיניהם שישראלים חיים איפשהו, ופשוט נכנסו להם הביתה ורצחו אותם. 

אני גם שומעת את הזעזוע העמוק של ארגוני השמאל, שמגיבים לידיעה שראשי המתנחלים טוענים שיש קשר ישיר בין הסתת הפנים שלהם לרצח הזה. אני מבינה את הזעזוע שלהם. אני בטוחה שבסיוטים הנוראיים ביותר שלהם הם לא היו רוצים לשמוע האשמות שכאלה, הם הרי מתכוונים רק לטוב ולהביא שלום (בלי ציניות הפעם).

אבל הנה מה שמטריד אותי: בשנים האחרונות אנחנו ערים לדה-לגיטימציה של מתנחלים. מתנחלים מתפרעים, מתנחלים מיידים אבנים, מתנחלים חוסמים כבישים, מתנחלים חוטפים כדורי גומי מכוחות הבטחון. לא ישראלים, כמוך וכמוני. לא לא, מתנחלים. האלה, שמה, בשטחים.

ארגוני טרור פלסטינים כנראה מבינים שלרצוח מתנחלים זה לא כזה נורא כמו לרצוח "ישראלים". פיגוע באיתמר זה לא נורא כמו פיגוע בתל אביב. פיגוע בקרית ארבע זה לא נורא כמו פיגוע בירושלים. מטריד אותי שהפיגוע הבא יהיה במתכונת דומה, רק בלי לרצוח את הילדים. לא כי הטרוריסטים מלאי חמלה, אלא כי לטרוריסטים זה לא משתלם. כי הכותרת "זוג מתנחלים נרצח בשומרון" עדיפה על הכותרת "מחבל שיסף את גרונה של תינוקת בת 4 חודשים".

היגע הזמן שאנחנו, "הישראלים", נפסיק לראות במתנחלים איזה עוף מוזר שחי בשטחים כבושים וגורם לכל הבעיות שיש במדינה הזאת. מתנחלים הם ישראלים, עם תעודת זהות כחולה. באיתמר, לישראלים מותר לחיות. ככה ממשלת ישראל החליטה.

אתמול בלילה הגיע מחבל לישוב ישראלי והרג חמישה בני משפחה, מהם 2 ילדים ותינוקת אחת, בבית שלהם. זה לא קרה בעולם מקביל שרק אנשים הזויים חיים בו. זה קרה פה, שעה נסיעה מתל אביב.

היום בצהריים פגשתי חברה והלכנו לאכול. היא אמרה שכצמחונית, היא תמיד מאוד שמחה לקחת אוכלי חיות מתות למקומות שיש בהם מספיק מבחר גם בשבילם. זה פלוס הקור והגשם הביאו אותנו לטוליפ, מסעדה הונגרית בתל אביב. היא גם אמרה שמזמן לא כתבתי ביקורת מסעדה. היא צודקת. אז הנה, טוליפ:

המקום נותן תחושה ביתית, למרות שהוא לא מאוד קטן. זה בגלל האנשים. אמנם ביום גשום שכזה היינו שם די לבד וקיבלנו יחס נהדר, אבל בכל זאת, יש לבוא לשאול אותך איך האוכל, ויש לבוא לשאול אותך איך האוכל מתוך עניין אמיתי, ובחיוך חם ורחב. כנראה שככה זה כשמדובר בעסק משפחתי. החברה שלי אומרת שבעל המסעדה, האבא, עושה ממש כיף למקום. הוא לא היה שם הפעם, אבל אם תלכו לשם והוא יהיה, כנראה שתשימו לב.

לקחנו לאכול, איך לא, מרק. היא הלכה על מרק פטריות שהיה נראה נפלא ממש (היא גם ממליצה על המרק קרם שום, שלא היה היום בתפריט). אני לקחתי מרק שעועית ובשר. וזה היה טעים שאתם לא מאמינים.

הייתי אומרת שאכלנו אוכל ביתי, אבל ל"אוכל ביתי" יש שם רע של מקומות כאלה שמבשלים עם ימבה שמן ועושים אוכל כמו בבית שלך- רק הרבה יותר גרוע.

בטוליפ, האוכל הוא ביתי. לא רק בגלל שיש שם את אותם חומרי גלם שיש בבית שלך, או של ההורים, או של סבתא. אלא בגלל שהוא טעים, והוא מוגש במן חמימות כזאת, שעושה לך טעם של עוד. לראיה, אחרי שסיימתי את המרק שעועית שלי- הזמנתי עוד מנה של מרק שעועית. לא שמנה אחת זה מעט אוכל. זה פשוט היה טעים נורא.

המחירים הם רגילים. חוץ ממרקים, יש שם סלטים, בלינצ'ס, פסטות, בשר, דגים, ודי כל מה שתרצו. אני אלך לשם שוב בקרוב לאכול מהגולש, אני אספר לכם איך היה.

ציון:

כי זה אוכל טעים, תמורה טובה לכסף ואווירה ביתית וחמה.

Tulip, קפה מסעדה הונגרית

יהודה הלוי 52, תל אביב.