לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


Avatarכינוי: 

בת: 40

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2007

לפעמים קשה להאמין


הבחור ההוא? אז יצאנו ביום חמישי, היינו בתערוכה (תערוכת צילומים של עדי נס בביתן הלנה רובינשטיין. אם יש לכם כמה דקות פנויות בעיר, מומלץ) והלכנו לאכול. היה ממש ממש מוזר. כאילו לשבת איתו ולשבת לבד היה בדיוק אותו דבר. שום קשר. ז"א, דיברנו, והיה משעשע, והוא המשיך לספר לי על החיים שלו והכל ואני רק חושבת לעצמי שממש בקרוב אני אצטרך להגיד לו שצר לי, אבל אין שום סיכוי בעולם שאני אתאהב בו.

ביום שישי הוא לא התקשר, ואני חשבתי שהוא שם לב שמשהו מוזר (נגיד, שהוא יוצא עם בחורה שבועיים והיא אף פעם לא מתקשרת אליו) והחליט לבחון מה יקרה אם הוא לא יתקשר. חשבתי שהכל דעך מעצמו והוא הבין לבד. לכן הופתעתי לקבל טלפון במוצ"ש: "אני מצטער על יום חמישי, הייתי ממש עייף ולא הייתי נחמד אלייך", או משהו כזה.

במקביל, חזר מהמתים איזה בחור אחד שיצאתי איתו לפני כמה חודשים, עצבן אותי והעפתי אותו. מדבר איתי כולו נרגש ואומר לי שהוא מבין שהוא עשה טעות, שהוא לא ימצא בחורה טובה יותר ממני ושאם אני רק אסכים לתת לו הזדמנות הוא יראה לי שהוא לא סתם מדבר אלא מוכן לעשות הרבה בשבילי ובלה בלה בלה.

אני ממש מתלבטת אם לבדוק כמה אני מסוגלת לשחק או לחוס על ליבם. תכל'ס, לראשון לא מגיע, הוא באמת בחור נחמד.
נכתב על ידי , 29/4/2007 01:12   בקטגוריות חוויות אחרות, אני  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"אוי אוי אוי, מרוקאים לא מקבלים פרס ישראל"


כל שנה אותו סיפור, וכל שנה אני מוצאת את עצמי עונה לאיזה שחור מקופח אחר שרוצה רווח פוליטי. אני מתחילה להתעייף מלהגיד את אותם הדברים, אבל כנראה אין מנוס.

תראו, תרבות הבכיינות הזאת נמאסת. תרבות הבכיינות היא זאת שברגע שאיזה שחור מקבל איזה פרס כולם (לבנים ושחורים) אומרים "כן כן, פעם בשלוש שנים נותנים פרס לאיזה שחור כדי להשתיק אותם". לא מקובל עליי. היא זאת שגורמת לשחורים מצליחנים להיות "שחורים שהצליחו" ולא סתם אנשים שעבדו קשה כדי להגיע לאיפה שהגיעו. די עם זה.

בכלל, כל ההתייחסות הזאת לעדות המזרח כמקשה אחת היא לא נכונה מיסודה. כן, מרוקאים עושים לי טרן אוף מטורף, וזה בדיוק למה. לא רק שהם בכיינים, הם הופכים את כל עדות המזרח לבכיינים ביחד איתם. די גם עם זה.

אחוזי המרוקים שלמדו איתי באונ' הוא אפסי. אחוז המרוקאים בשנתון מעליי ומתחתיי אפסי גם. אחוז המרוקאים בחוגים המקבילים במדעים מדוייקים ומדעי החיים נמוך גם כן (יחסית לפרסים, עירקים, תימנים, רוסים, סתם עולים חדשים ואפילו ערבים). וזה לא שהאונ' לא מקבלת מרוקאים, חס וחלילה. זה לא שלמרוקאים יש בעיה לשלם על השכלה גבוהה, יותר מלכל קבוצת אוכלוסיה אחרת. לא ולא. אבל מה, הרבה יותר קל להמשיך ולהגיד שהם לא מקבלים פרסים מאשר באמת להשקיע בשבילם. תחסכו ממני את השטות הזאת, לא מוכנה לקבל את זה יותר.

מרוקאים לא קיבלו יחס רע יותר כשהגיעו לארץ מאשר ניצולי שואה, יוצאי עדות המזרח אחרים, רוסים בגל העליה בסוף שנות ה-80, אתיופים או כל עולה חדש אחר. אפשר לחשוב שבזמן שהם היו במעברות בשנות ה-50, כל האשכזנים בנו בתים עם בריכה בהרצליה פיתוח והלכו לקאנטרי קלאב לשחק טניס במגרשים שמרוקאים בנו וטיפחו בשבילם תמורת שכר זעום.

הכל עניין של חינוך ותרבות. הכל. אני לא אומרת שהחברה הישראלית לא גזענית, אני רק אומרת שהיא לא גזענית יותר ובאופן מיוחד כלפי מרוקאים. ברוך ה', יש פה מספיק גזענות כדי לחלק באופן שווה לכולם.

כשמרוקאים יצאו מהסרט שלהם שהם יותר מרוקאים מישראלים ויבינו שהצלחה זה משהו שקורה באופן סביר לאנשים שמשקיעים ועובדים קשה ולא ניתנת בתורשה ללבנים, הם יחיו הרבה יותר טוב.
נכתב על ידי , 25/4/2007 10:15   בקטגוריות עם ומדינה  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא פנויה רגשית


הכרתי בחור. והוא ממש בסדר, הבחור הזה. אבל התחושת בטן שלי היא שהוא קופץ פה ראש, לתוך הקשר הזה שעוד לא ממש התחיל, אבל יש לו תחושה טובה, כהגדרתו. הבעיה היא שלי אין לא תחושה טובה ולא תחושה רעה. כלום. סתם, יוצאים. כי ברור שעוד חצי שנה, כשהבחור שלי יחזור מהטיול שלו אנחנו נבדוק שוב את העניינים בנינו. זה התכנון לפחות. גם אם הוא לא יתממש בסוף, זה מה שאני חושבת כרגע שיקרה.
אז אני יכולה לעשות שני דברים: לצאת עם הבחור החדש הזה, בכיף, אולי זה יגמר עוד הרבה הרבה לפני שהבחור שלי יחזור מהטיול. והוא באמת חמוד, הבחור החדש הזה, זה לא יהיה יפה סתם לשבור לו את הלב. מצד שני, מה? אני אמורה לשבת לי בחיבוק ידיים ולא לצאת עם אף אחד כל החצי שנה הזאת עכשיו? הרי אם זה יהיה ככה, ברור שאני אחזור לאקס סתם כי אני אחשוב שאף אחד אחר לא רוצה אותי. לא, לא. אני חייבת לצאת עם מישהו. לבדוק איך זה.

אז אני לא פנויה רגשית. תמיד רציתי להגיד ש"אני לא פנויה רגשית", אבל זה אף פעם לא היה נכון עד עכשיו. הנה לכם קאיה, 4 חודשים אחרי הפרידה מהאקס (וחצי שנה לפני החזרה האפשרית)- לא פנויה רגשית.
נכתב על ידי , 24/4/2007 10:56   בקטגוריות אני, טיולים  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על הראש


מאוד בעדינות המנחה שלי הסביר לי לפני כמה דקות שאם אני לא מתחילה לעבוד כמו מטורפת כדי לכפר על החודשיים האחרונים שבהם לא עבדתי כמו שצריך (וזה כולל הצעה לישון בספה הנפתחת שלו במשרד), אני מן הסתם הולכת להתקע עם התואר הזה איזה חצי שנה נוספת, ואני אעבוד פה בחינם. חוץ מזה הוא גם הסביר לי שאני עצלנית, ואני מתנהגת בצורה שמאוד לא הולמת בחורה חכמה כמוני, שלומדת לתואר שני.

אולי פשוט הייתי צריכה לקבל על הראש כבר לפני חודש וחצי.
נכתב על ידי , 22/4/2007 17:11   בקטגוריות מחקר ותיזה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אלוהים יכול למות בשקט


אמרתי פעם, שנמצא למלך יורש. ולא רק אני אמרתי- המלך בעצמו אמר. אחרי שהמלך ראה את זה, הוא יכול לקום ממיטת חוליו ולחזור לחיים (שזה מה שכולנו מקווים), או לנוח על משכבו בשלום כשהוא יודע- המורשת נשמרת. מה זה נשמרת? חוזרת לחיים, קמה לתחיה. מי לא היה רוצה יורש שמעריץ אותו, שעושה לו כבוד, שלומד את אחד הדברים הגדולים שעשה אי פעם, ומשחזר?

אולי פספסתם את המשחק של ברסה נגד גטפה. אולי פספסתם גם את התקציר. אולי אתם לא זוכרים את המשחק ב-86' נגד אנגליה ואתם רק זוכרים שהיה שם מהלך אדיר. אבל מזה אי אפשר להתעלם: זה כאילו מסי צפה בקלטות מגיל אפס ואמר לעצמו: "אני רוצה כזה גם. כזה- בדיוק בדיוק כזה. אני רוצה ללמוד מהטוב ביותר".

תשפטו בעצמכם:


כן, זה מסי מצד שמאל במשחק השבוע, ומרדונה מצד ימין במשחק נגד אנגליה במונדיאל 86'. זה נראה כאילו מסי למד בע"פ ופשוט חיכה להזדמנות. כאילו הוא ספר שניות. כאילו הוא נפל לפני שהתחיל לרוץ כדי שזה יראה בדיוק בדיוק אותו דבר. תסתכלו לאן הכדור נכנס, תסתכלו על השוער, תסתכלו על הריצה.

הקטע הבא מביא את הגול של מסי עם השידור המקורי של ויקטור הוגו האגדי ממקסיקו 86'. אני יודעת שרובכם לא יבינו מה הוא אומר בדיוק- אבל זה פשוט מדהים. ותקשיבו טוב, הוא בכה בשידור:


וכן, אתם יכולים להגיד שזה לא אותה רמה, שזה משחק מול קבוצה ספרדית שמי שמע עליה לפני ולא אנגליה, שזה משחק ליגה ולא מונדיאל. כל זה נכון. לכן הגול הזה של מסי הוא אמירת תודה, הוא מתנה, הוא הוקרה. הוא עצרת הזדהות שלמה. הוא אומר "אני לומד מהטוב ביותר בעולם".

נכתב על ידי , 20/4/2007 19:54   בקטגוריות כדורגל, חוויות אחרות  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



100+


1.      לגור עם מישהו

§         לגור איתו

2.      לגור לבד

§         לגור לבד ברחובות בזמן שאני עושה דוקטורט בויצמן

3.      לקבל תלוש משכורת

§         לקבל תלוש משכורת עם סכום של 5 ספרות

4.      לדפוק את האוטו ולהחליף פרטים

§         ללמוד לנהוג

5.      להיות באוברדראפט בלי שום מקורות הכנסה נראים לעין

6.      ללמוד מתי ואיך להשתמש בשואב אבק [אחרי שעלינו לארץ ופתאום לא הייתה לנו עוזרת קבועה שמנקה, מבשלת מכבסת ומגהצת, נאלצתי ללמוד]

7.      לבשל לבד ארוחה לשישה אנשים

§         להצליח לבשל לעצמי

8.      לשלם לבד על ארוחה לשישה אנשים

§         להזמין אותו לארוחת ערב

9.      להקים אוהל בגינה ולישון בשק שינה

10.  לריב על חניה

§         כן, כן. ללמוד לחנות.

11.  ללכת מכות (לא בהכרח על חניה)

12.  להגיד משהו שתצטער עליו כל החיים

13.  לעשן סיגריה  [אף פעם לא.]

14.  לקנות קונדום בבית מרקחת [אני הלכתי ישירות על בדיקת הריון בבית מרקחת תורן ביום שישי בלילה. בשביל חברה.]

15.  להשתמש בקונדום

16.  לקשור עניבה

17.  לצאת מהצגה באמצע [כמעט, ב"3 אחיות" שנה שעברה]

18.  לא להנות בהופעת רוק [היהודים, יום הסטודנט לפני שנתיים. מבאסים כאלה...]

19.  לגשת למלצר בפאב ולבקש שינמיכו את המוזיקה

20.  להזמין את אבא שלך לקפה ולדבר על הבעיות שלו

21.  לקנות דיסק של מוזיקה קלאסית

22.  להודות שאין לך תמיד סבלנות לג'אז

23.  לעשות לעצמך מסיבת יומולדת

24.  לקנות מעיל עור "לכל החיים" [אמא קנתה לי אחד כזה. פשוט לא היה לי נעים להגיד לה שהוא נורא מכוער ואני אף פעם לא אלך איתו. לפחות אני משתמשת בחגורה]

25.  לפלרטט עם גבר נשוי

26.  לנהל רומן עם גבר מבוגר ממך בהרבה

27.  להשתתף בהפגנה 

28.  לקנות בסופר בשלוש לפנות בוקר

29.  לעשות עגיל

30.  ללכת לעשות קעקוע ולהשתפן [אני לא אלך לעשות קעקוע]

31.  לא לצעוק על הבוס שלך למרות שאתה צודק [אני חושבת שאחד הדברים המבאסים בעולם זה כשיש לך בוס יותר טיפש ממך]

32.  להתפטר

33.  שיפטרו אותך ["לחם ארז" רמזו לי בעדינות אחרי שבוע התלמדות שאם שאני לא עובדת בשבת אין לי מה לחפש שם]

34.  לבקש העלאה [בעבודה הנוכחית, הם תמיד מעלים לי את המשכורת לפני שאני מדברת. טפו טפו]

35.  להתחיל דיאטה

36.  לשבור דיאטה

37.  להרשם למכון כושר, ללכת פעמיים ולא לבוא יותר [אני באה פעמיים בחודש]

38.  להיות בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם

39.  להתנשק בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם

40.  לעשן ג'וינט

41.  להרגיש שליבך נשבר

42.  לשבור את ליבו של מישהו אחר [אני באמת מצטערת. על כולם]

43.  לדבר על חתונה

§         לדבר על חתונה עם בן הזוג בהקשר חיובי

44.  להפסיד יותר מ-100 דולר בקזינו

45.  לריב עם חבר/ה קרוב/ה ולהפסיק לדבר איתו/איתה לתמיד

46.  לקום עם האנג-אובר

47.  לעמוד על במה ולדבר (או לאלתר) [למרות שהדבר האמיתי יהיה בכנס הראשון שלי, סביר להניח שאחרי גיל 30]

48.  להחזיר להורים הלוואה שלקחת מהם למרות שהם לא לוחצים

49.  לכתוב שיר

50.  לגנוב מהמכולת שוקו ולחמניה

51.  להשאיר טיפ ענק למלצר(ית) יפה

52.  להתחיל עם בן המין שלך

§         להגיע לסיטואציה מינית עם בן המין שלך

53.  להיות בפגישה עיוורת

§         להפסיק לצאת לפגישות עוורות

54.  להיות בהופעה של שלמה ארצי

55.  להיות הבן אדם היחיד שלא מדליק נר בהופעה של שלמה ארצי

56.  לנהל רומן של לילה אחד (סטוץ)

57.  לנהל מערכת יחסים של יותר משנה

58.  להגיד "רגע, אני מוכרחה לבדוק ביומן" [ J זה כזה כיף!]

59.  לזרוק את החולצה שהכי אהבת בגיל 16 [אין מצב! היא אצלי מאז גיל 12, ואני לפעמים ישנה איתה, בשביל הנוסטלגיה]

60.  להודות שלא הצלחת לגמור את "שר הטבעות" [אני מודה שמעולם לא התחלתי]

61.  לאכול סושי

62.  לצבוע חדר, או לפחות לתלות תמונה לבד

63.  להשתתף במנגל ולטעון שזה ברביקיו [ אין דבר כזה. אני דווקא מכירה כאלה שעושים מנגל וטוענים שזה אסאדו, אבל עליי הם לא יכולים לעבוד]

64.  לראות סרט כחול

65.  לקרוא ספר עם מעל אלף עמודים

66.  לקבל פרחים

§         לקבל ורד ורוד

§         לקבל ורד אדום

§         לקבל זר זול

§         לקבל זר ענק ויפהפה

§         לא להתבייש לקבל זר ענק ויפהפה

§         לתת פרחים

67.  לרשום במכולת במקום לשלם

68.  לעשות פסיכומטרי

69.  69 [אבל זה לא נוח]

70.  להתווכח עם שוטר

71.  להגיע לכנרת בחורף

72.  להגיע למסקנות סופיות על דעותיך הפוליטיות [פחחח...]

73.  להשתכר עד שאתה לא זוכר מי אתה

74.  לקנות מחשב, או לפחות לדעת להשתמש בו [את הלפטופ שלי קניתי ל-ב-ד]

75.  לדעת בעל-פה קטעים מ"גבעת חלפון אינה עונה" [אני יודעת להגיד "שעה אני מחכה לך!", אבל זה מעוד הרבה לפני שראיתי את הסרט]

76.  ללכת לישון לפני שאתה עייף, כי מחר אתה חייב לקום מוקדם

77.  לתלות דגל ביום העצמאות

78.  לקנות מתנות לחג

79.  להבין שכבר לא תניף את הגביע [כן, סייפת אני כבר לא אהיה. גם לא שחקנית כדור-יד ולא כדור-עף חופים]

80.  להשתחרר מהצבא ובהזדמנות זו, להפסיק לדבר בראשי תיבות

81.  לשבור רגל [בינתיים הצלחתי לשבור רק את הזרת ברגל ימין. אני ממש מחכה לגבס בכליון עיניים]

82.  להחליט אם אתה מאמין באלוהים [פחחח...]

83.  להתאהב בכוכב קולנוע ולהאמין במשך יומיים שיש לך סיכוי [אני עדיין חושבת שאם מאט דיימון יפגוש אותי הוא יתאהב בי, אבל אני אפסול אותו בגלל הגיל. ברצינות.]

84.  לקנות גיטרה

85.  להחליט על זהותך המינית

86.  להאמין שהשופט בן זונה

87.  לישון בסרט של סטיבן שפילברג

88.  להודות שישנת בסרט של אינגמר ברגמן

89.  לגדל זקן [זה לא בכוונה]

§         להבטיח לעצמי ששוב אני לא מגיעה למצב הזה

90.  לדעת להגיד "מסצ'וסטס" [היה קטע סטאנד-אפ של שלישיה ארגנטינאית. קטע ממש ממש ישן. הם כל הזמן אמרו מסצ'וסטס וירקו וצחקו על זה שארגנטינאים לא יודעים אנגלית. באותו יום ישבתי והחלטתי שאת המילה הזאת אני לומדת להגיד]

91.  לישון בעירום בקיץ [ברור]

92.  להביא מישהו לארוחת ערב אצל ההורים

93.  ללמוד שאסור להכניס סוודרים מקשמיר למכונת הכביסה

94.  לאכול משהו מאוד לא כשר [שרימפס. זה מספיק לא כשר בשבילי.]

95.  להבדיל בין וויסקי לבורבון, משי לסאטן, נפוליטנה למרגריטה [הסיבה שישראלים לא יודעים להביל בין הפיצות היא שאין פיצה ראויה לשמה בארץ]

96.  להצליח להיות לבד יותר מיומיים ולהנות מזה

97.  להפסיד בכבוד [משחק אסטרטגיה שולחני. היינו משחקים בו כל שבת, ותמיד אבא היה מנצח. אף פעם לא הפסדתי בכבוד. עד שניצחתי פעם אחת, אני חושבת שהוא נתן לי, אבל זה לא משנה. אחרי שניצחתי פעם אחת הצלחתי להפסיד בכבוד]

98.  להפסיד בכוונה

99.  להחליט את מי אתה אוהב יותר: שלמה ארצי, שלום חנוך או אריק איינשטיין [שלום, שלום!]

100.                      להפסיק לשאול "מי אני" [מעולם לא התחלתי. בכלל, אני שונאת את אלה שמדברים בגוף שלישי כזה: "מי זאת קאיה? מה קאיה רוצה באמת?". לא בשבילי.]

 

נכתב על ידי , 19/4/2007 22:45   בקטגוריות אני  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יחסנו לאן


לאחרונה משהו התחרבש. איזשהו קשר יותר מדי הדוק בין בלוג למציאות.

זה כולל תגובות בסגנון "אני רוצה לדעת יותר ממה שאת מוכנה לספר", זה ממשיך בכמה פגישות עם אנשים שקראו את הבלוג שלי איזה שנה אחורה ("הפוסטים לא ארוכים", הם אומרים, "אפשר לקרוא הרבה ברצף"), נורא רצו לפגוש אותי והתאכזבו לגלות, לתדהמתם הרבה, שאני לא אשת חלומותיהם. זה גם חיפושים מוזרים בגוגל, חיפושים ממוקדים כמו "israblog קאי", "קאי תמונות".

אולי החוקים הבלתי כתובים בדבר "כבוד הבלוגר ופרטיותו" נראים הגיוניים רק לי. כן, ברור שאני זאת שבוחרת לכתוב בלוג. אבל אני גם בוחרת לכתוב אותו באנונימיות יחסית, בוחרת מה לכתוב ומה לא, לאן לתת לקהל הקוראים שלי (שמסתבר שהוא הרבה יותר גדול ממה שנדמה לי) להכנס. וכן, אני מצפה מהקורא המלומד לכבד את הגבולות האלה. 

יש לבלוג הזה כללי התנהגות. לא משהו מסובך. רק שמירה על סביבה נוחה בה אפשר להמשיך לכתוב בלי להפריט את הבלוג.

נכתב על ידי , 19/4/2007 15:56   בקטגוריות אני  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

115,757
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , תרשו לי להעיר , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקאי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קאי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)