 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
רפאל
יש מיתון, אבל לא ציפיתם שנפסיק להביא לכם ביקורות על מיטב מסעדות המרכז בגלל זה, נכון? יש מיתון, אז הולכים לאכול עסקית צהריים.
העסקית ברפאל לא באמת זולה, אבל היא זולה יחסית למה שהיה עולה לך לאכול שם בערב. העסקית כוללת מנה ראשונה ועיקרית (ללא שתיה, ללא יין, ללא שתיה חמה או קינוח) ויש 3 סוגים של עסקיות: ב-65, ב-85 וב-115 שקל.
המקום נראה, כצפוי, הרבה פחות מרשים בצהריים. אבל הוא עדיין נראה אחלה. המפיות בד הגדולות עושות לך תחושה של חשוב גם כשאתה לובש טי-שרט וכפכפים והסכו"ם שלהם מגניב נורא. היא מהמסעדות הבודדות שקיבלתי בהן צלחת לחם וסכין חמאה. לא שהיה לזה הרבה שימוש- למרות שהלחם שאתה מקבל לשולחן באמת באמת טעים, האוכל טוב בהרבה.
המנות שלקחנו:
ראשונות- ירקות השוק ממולאים (ככה קוראים לזה, בחיי), שזה קרישה, חצילון ועוד שני דברים ממולאים אורז ובשר טלה, עם לבנה. זה היה ממש מעולה. ואני לקחתי סשימי טונה אדומה. רציתי ללכת על הגרבלקס (מנת הדגל של אמא שלי, רציתי לדעת איך זה שם) אבל המצרית עשתה פרצוף ואמרה שאם מנת דג היא ממליצה על הסשימי. זה באמת היה ממש טעים.
עיקריות- סטייק סינטה בשבילו, שיפוד נתח קצבים בשבילי. שתי המנות מוגשות עם ירקות קלויים וקרם תפוחי אדמה מעולה (אני יודעת שזה פירה, ואני יודעת שזה סתם להתפלצן להגיד "קרם תפוחי אדמה", אבל הפירה ברפאל הוא באמת קרם תפוחי אדמה).
עכשיו, השיפוד שלי יצא קר. לא פושר, קר. נכון שצהריים, נכון שהמסעדה מלאה, אבל באנה- אתם רפאל. אתם לא יכולים להוציא מנות קרות ברפאל. אז החזרתי את המנה, היא חזרה אחרי שהבחור כבר סיים לאכול והבשר כבר לא היה מדיום. למזלם, נתח קצבים הוא בשר כל כך טעים בפני עצמו שהוא בסדר גם עשוי קצת יותר מדי, אבל מדיום זה לא היה.
העניין הזה לא היה מטריד אותי נורא אילו בשולחן הצמוד לנו האיש שהיה שם לא היה מחזיר את מנת הדג שלו. הוא ביקש מהמלצרית אם היא או מישהו אחר יכולים לטעום את הדג ולהגיד לו אם משהו לא בסדר איתו. הוא היה בסדר עם זה שהמנה לא לטעמו, כי זה בכל זאת עניין של טעם, הוא פשוט לא היה סגור על זה שהדג לא מקולקל או לא מבושל מספיק. המלצרית החליפה לו את המנה (בלי לטעום, כמובן). האיש אכל בסוף קוסקוס עם קציצות, כי הוא ביקש את המנה שתצא הכי מהר.
על הקינוחים ויתרנו, היינו מספיק מדושנים ולא היה שם משהו נורא מושך את העין דווקא.
מה אני אומרת על רפאל? אני אומרת שאם אחרי 3 כוסות יין עדיין לא יצאתי
מתפעלת, זאת בעיה. בתור אחת המסעדות היוקרתיות בארץ, צמידות אירועים כזאת
קצת מציקה- גם כשאתה בא לעסקית צהריים.
מה הבחור אמר על רפאל? "אני בדרך כלל ממש לא בעד הפלצנות הזאת במסעדות, אבל פה זה איכשהו מסתדר".
ציון: 
אני זוכרת לרפאל חסד נעוריי (הייתי שם לפני שנה וחצי בארוחת ערב שאינטל הזמינו אותי אליה והיה מעולה) ולכן הציון ממוצע. כנראה שכגודל הציפיה גודל האכזבה. (כאילו, ברצינות, בשר קר? ברפאל?!).
כדאי ללכת: כנראה שבערב, כנתחיל/נחזור להרוויח משכורות גבוהות. או שלא. אני עדיין מחפשת את המסעדה היוקרתית שלי.
רפאל
הירקון 87, תל אביב.
| |
כשגרים ביחד
עוד לא ממש עברנו לגור ביחד אבל יש ניצנים של 3-4 ימים רצוף.
אז יש 'וואה מגניב' כזה ואוכל טעים (היום אמור לחכות לי סלמון בתנור עם תוספת הפתעה) וחיבוקים כשחוזרים הביתה ויופי. ומה עוד יש?
- הוא משאיר גרביים על הרצפה בחדר
- נופל לו כל הזמן כסף קטן והוא מפוזר בכל הבית
- כשהוא קורא בשירותים הוא שם את הסל כביסה מול האסלה, להשעין את הספר/עיתון. ואז כשאתה בא להכנס אחריו הדלת נתקעת בסל וזה סופר מעצבן
- הוא גם משתין עם דלת פתוחה, לא ברור למה
- הוא מטאטא גרוע
- הוא משאיר אורות דלוקים
אבל מסתבר שגם אני מעצבנת:
- אני משאירה את המגבת על המיטה אחרי מקלחת
- אני לא סוחטת סמטרורים אחרי שאני מנקה את השיש
- בכלל, אני מרטיבה את כל המטבח כשאני שוטפת כלים
- אני כל הזמן מדברת על איך לסדר את החדר ולהזיז את כל הרהיטים כדי שכל הדברים שלי יכנסו אליו
- אני לחלוטין גנבת שמיכה. טוב, אני גם קופאת שם למוות. שזה עוד סעיף כנראה.
מה שמזכיר לי, עם השמיכה, כשלמדתי עם איזה אחד שקראו לו דן למבחנים של שנה ב'. אז היינו יושבים עם הספר בכימיה אורגנית נגיד, ובאמצע הוא היה עוצר אותי ועושה: "קאיה, תתרחקי מהשולחן שניה ותראי איפה הספר". והספר היה 7/8 בצד שלי של השולחן. והוא היה אומר לי, "אני לא מאמין, את מאלה שגונבות שמיכה בלילה!". ואני הייתי אומרת לו שמה פתאום. תכל'ס, צדק.
בכל מקרה, היום על הבוקר אני אומרת לו שנהיה חייבים להזיז את המיטה כי לא לעניין שהיא תהיה צמודה לקיר ואני אקפץ מעליו כל פעם שאני צריכה לצאת מהמיטה. הוא אמר שהוא בכלל לא מבין בשביל מה אני צריכה לצאת מה מיטה. לא, סתם :). הוא אמר שבסדר. ואני אמרתי לו שככל שעובר הזמן אני הופכת להיות יותר דומה לאמא שלי, שכל הזמן חושבת איך להזיז את הרהיטים בבית. והוא אמר "תהיי דומה לאמא שלך, סבבה, אבל למה את נהיית דומה לאמא שלי?!" (אמא שלו חזקה בנקיונות וזה). אז אמרתי לו, "למה, אני אישה מעצבנת?", והוא אמר "לא... מאוד". כפרות.
| |
עוד רופאים
אחרי הפוסט על רופאים של ליזי, גם לי יש סיפור.
אבא שלי מוטרד מזה שהוא מתחיל להקריח, אז הוא הלך לרופא עור.
- אני לא מבין, בן כמה אתה?
- 54
- ויש לך בעיה עם זה שאתה מתחיל להקריח?
- כן.
- תגיד תודה שזה התחיל רק עכשיו.
זהו. לא פתרונות אפשריים, אפילו כאלה שהם יקרים נורא. סתם, לדעת מה האופציות. לא הפניה למישהו אחר. לא כלום.
ההוא החליט שאם אבא שלי בן 54 אז דווקא סבבה להקריח. לא משנה שאנחנו עוד שניה בשנת 2010 ובטוח יש דרך לעשות שהשיער יראה, לכל הפחות, פחות דליל.
בכלל, נראה לי שרופאי עור הם הכי נוראיים. קודם כל, זה בטח נורא מתסכל להסתכל על נקודות חן כל הזמן. כאילו, אתה לומד 20 שנה ובסוף אתה מסתכל על נקודות חן 6 שעות ביום. מבאס ת'תחת. ואז הם מוציאים עליך, הפציינט, את העצבים שלהם על זה שהם בחרו לעצמם חרא של מקצוע. אז הם מסתכלים עליך בחוסר חשק, והם מזלזלים בך כשאתה מגיע בשביל לשאול על דברים שמטרידים אותך נורא, כי הם הפנים שלך מול העולם.
הרי אם יש לך סרטן המעי הגס, חלילה, כולם יגידו "בסדר, הוא נראה נורא, זה הסרטן הזה. מכה. לא נעים בכלל. גם לדוד שלי חיים זה קרה. הלך, כן... מה אני אגיד לך?". אבל אם פתאום יש לך איזה פצע מוזר על היד אנשים יסתכלו עליך במין "איכס, מה יש לו שם על היד זה?... איכס, אני מקווה שזה לא מדבק". אבל לא, הרופא עור יזלזל בתחושה הזאת שלך, יסתכל בלופה וירשום לך משחה בזמן שהוא מדבר בטלפון עם קולגה על טיפולים רופואיים-קוסמטיים לקמטי הבעה, בזמן שההוא משכנע בת 14 להתחיל לקחת גלולות, גם בחוסר חשק.
אז עכשיו אבא שלי התעצבן והחליט שהוא ימצא פתרון לבד, והוא לא יקריח!
אני? אני עדיין מחפשת רופא עור שלא נותן לך תחושה מחורבנת. עברתי על כל ההיצע בכפר סבא ורעננה. אם מישהו מכיר, אני אשמח לשמוע.
| |
יום חופש
אתמול היה לי מבחן (במבני נתונים. לא ידעתי הרבה. אם אני עוברת את המבחן
הזה בגלל זכרון מעולה+כושר המצאה יוצא מן הכלל, זה פשוט יהיה שערורייה).
לקחתי יום חופש כדי לעבור על החומר על הבוקר והמבחן היה ב-2 אח"צ. למדתי
אצל הבחור, ובאופן לא מפתיע שכחתי את הפלאפון שלי בבית (זה קורה לי הרבה
לאחרונה). כשחזרתי הביתה ראיתי 9 שיחות שלא נענו מהבוס שלי, שיחה מאבא שלי
ושיחה מאמא שלי, ושתי הודעות מהם- כדי להגיד לי שהבוס שלי מחפש אותי.
הבוס שלי, משלא הצליח להשיג אותי, ביקש לחפש את המספרי טלפון של *ההורים
שלי* כדי להשיג אותי דרכם. ההורים שלי התקשרו בלחץ שלחבר שלי כדי לשאול אם
הוא יודע איפה אני, והוא הסביר להם ששוב שכחתי את הפלאפון בבית.
כשחזרתי הביתה ב-7 צלצלתי מיד לבוס. הוא לא ענה. בערב, בסביבות 9, הלכתי
עם המשפחה של הבחור לאכול ארוחת ערב במסעדה. כשאני אוכלת ארוחת ערב
במסעדה, אני לא צריכה את הפלאפון עליי, אז הוא היה באוטו. כשראיתי את
הפלאפון שוב, היו בו עוד 10 שיחות שלא נענו מהבוס, האחרונה ב-10:35 בערב.
וגם כשניסה להשיג אותי בערב לא בחל באמצעים וצלצל להורים שלי.
היום בבוקר הבוס מדבר איתי ואומר לי שגם כשאני בחופש אני צריכה לדאוג
להיות זמינה לאם הוא צריך אותי. אני שואלת את עצמי ואתכם- האמנם?
האם כשאני ביום חופש אני צריכה להיות זמינה לפניות מהעבודה? בנוסף, אף אחד
מהדברים שהיו לו לשאול אותי לא היו דחופים והם בהחלט היו יכולים לחכות
להיום. וגם אם הדברים הם דחופים מאוד מאוד, זה מצדיק ללכת למצוא את המספר
טלפון של ההורים שלי ולהתקשר אליהם גם בשעות הערב?
ובכלל, מה זה צריך לעניין את הבוס שלי אם אני בטיסה טאנס-אטלנטית, בטיול
בצפון איטליה, בצימר בגליל, במלון בים המלח, בקניון עם חברה, ביום
סקס-ללא-הפסקה עם חבר שלי או לומדת למבחן בבית ביום חופש שלי. אם אני ביום
חופש סימן שאני לא עובדת, ואם אני לא עובדת אז שיסתדרו בלעדיי. יום אחד,
מה קרה?
מעבר לפן המחמיא שאם אני לא זמינה יום אחד הבוס מרגיש שעולמו חרב עליו, יש
בעניין הזה טעם רע. אני אמנם עובדת בחברה שהוא מנהל, אבל הזמן שלי, הימים
שלי והמשפחה שלי הם *שלי*, ולא של אף אחד אחר.
מה אתם חושבים?
| |
מתי את יודעת שהצליח לך
כשהאיש סיסטם בא ואומר לך "כן המפקדת".
זה דרש אי-מיילים, אי-מיילים זועמים, שיחות עם המנכ"ל וויכוח קולני עם הסמנכ"ל פיתוח. אבל הנה- קאיה סוף סוף מקבלת מהסיסטם את מה שהיא צריכה.
אחרי שיחת ה"קאיה, הפרוייקט שלך הוא הכי חשוב לי בחברה כרגע, אני לא יכול לסבול את העיקובים האלה" מהמנכ"ל, הסברתי לו שהסיסטם כנראה לא מודע לזה, כי כל מה שאני הייתי צריכה להכין מוכן וזה מתעקב אצלם. ושאם הוא רוצה שהכל ירוץ לפי לוחות הזמנים שהוא קובע לי, הסיסטם צריך להיות מודע שזה שכשאני מבקשת דברים הם צריכים להעשות.
| |
מה אתה לוקח?
הגיעה אליי שאלה לא צפויה: מה את לוקחת מאמא שלך? ומה מאבא שלך?
בניגוד למי שנשאל את השאלה הזאת בראיון עבודה והיה צריך לענות מיד, לי היה זמן לחשוב על זה. וזאת באמת שאלה יפה. אז אני לוקחת אותה פרוייקט.
אני עונה על שתי השאלות האלה כאן, ומעבירה את זה ל-5 אנשים שמעבירים ל-5 אנשים. אתם יודעים.
מה אני לוקחת מאבא: פישוט מצבים.
אני חושבת שיש לי, בדומה לאבא שלי, את היכולת לפשט כל דבר ככה שאפשר להבין
אותו בעולם מושגים קרוב, וגם להסביר אותו לאחרים. אפשר לעשות את זה
בכל דבר- מסיפורים תנ"כיים עד משוואות תרמודינמיות, וזה גם עוזר כשאני
עומדת מול שאלות גדולות בסגנון "מה אני לוקחת מאבא שלי?" :)
מה אני לוקחת מאמא: החיים הטובים. זה לא עניין של כמה כסף אין לך, מה עשית בקיץ האחרון או עד כמה המשרה שלך בכירה. החיים, שלה ושלי, טובים. נכון שעדיף להיות בריא ועשיר מאשר עני וחולה, אבל עובדה שאושר לאו דווקא טמון שם. אמא שלי למדה להיות מאושרת במשך 45 שנה, בערך. אני, לשמחתי, יכולה ללמוד ממנה.
אז קני, דרור, ליזי, יואב ואבי- מה אתם לוקחים מההורים שלכם?
| |
נ"צ
אני מתה על הימים האלה שאני בונה בהם תוכניות ל-5 שנים הבאות.
מה אתם יודעים, אני עוד עלולה להסגר על עצמי ולהתחיל לפעול עם כיוון.
אני, לפעול עם כיוון ומתוך מודעות מלאה של מה אני רוצה להשיג וויזואליזציה של איפה אני רוצה להיות.
כשחושבים שמה שהשגתי עד עכשיו היה פחות או יותר מתוך אינרציה (חוץ מההחלטה ללכת לתואר הראשון, שזאת הייתה החלטה נורא מושכלת של בת 18), די מלחיץ לחשוב מה יקרה אם אני אתחיל לקבוע לעצמי מטרות עם כיוון ברור.
ואתם יכולים להגיד לי, "האדם מתכנן תוכניות...". ואני אגיד לכם, "על האדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה". אם זה ככה, אף אחד לא צוחק לי בפנים.
עכשיו כל מה שאני צריכה זה מספיק אומץ כדי להתחיל.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
