 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
הם תמיד חוזרים
זוכרים את צ'רלי? שאמר לי בסוף שלדעתו אני מתאהבת בו, אז כדאי שנפסיק להפגש- בשבילי. ואז אמרתי לו משהו כמו, "אתה טועה, אבל אם אתה לא רוצה שנפגש אין בעיה, ביי"?
אז הוא צץ מחדש.
לא שזה מפתיע, כן? הם כל הזמן עושים את זה. אבל חשבתי, אולי זה ערס עם ביצים, כזה שאומר "לא" לבחורה ובאמת מתכוון לזה. פחחח.
אמרתי לו, "צ'רלי, תראה, זה קצת מוזר ללכת להזדיין עם מישהו שהעיף אותי לכל הרוחות לפני כמה חודשים. כאילו, באמת יש לי אופציות טובות יותר". והוא אמר, "זה לא היה ככה בכלל". אז אמרתי לו שיסביר לי איך זה היה, שאני אדע.
אז הוא אמר לי, "תקשיבי, כל הקטע איתך, היה לי יותר מדי. כאילו, את לא מאמינה לי, אבל אני באמת קצת מוגבל. ואת קיבלת ממש יחס מיוחד. נגיד, זה שהיינו אצלי? כבר לא מתאים לי. וזה שהיית נשארת פה לישון? ועוד מבלה איתי אחרי זה את כל היום? תקשיבי, זה פשוט היה לי יותר מדי".
ציינתי בפניו שלא באתי אליו ולו פעם אחת ללא הזמנה. יותר מזה- בכל פעם שבאתי זה היה עם האוטו שלי, ככה שאם משהו היה לא נוח, הייתי יכולה ללכת. בסופו של דבר הוא הסכים איתי שהוא זה שהסתבך- ושזה באמת לא לעניין הוא ניסה להחליט בשבילי שאני מאוהבת בו. ועוד כשאני אומרת לו, "היי, צא מהסרט, אני לא" הוא אומר לי, "אבל אני מרגיש שאת כן!".
אגב, מאז שדיברנו לפני כמה ימים ושהסתבר לו שאני לא סופר כועסת עליו ו/או מאוד פגועה ממנו אני מקבלת טונה סמסים ומלא שיחות טלפון. אבל זה, כאילו, ברור שזה בגלל שאני מאוהבת בו...
אז, ברור שאין לי כוונות ללכת להזדיין איתו. זה פשוט, טוב לשים את הבן אדם במקום. מחליט בשבילי, גם כן. איך אני שונאת את זה.
| |
לא סיפור לנכדים
כל מה שיבוא כאן זה פרגמנטים קטנטנים מהמסיבה של אתמול. אני מתכוונת, אלה שאפשר לספר לכם עליהם- אבל לא לנכדים. היו עוד כמה דברים שלא יעלו אפילו כאן. דברים שרק אני יודעת (וה-200-300 איש הנוספים שהיו שם. ואלה שישמעו את זה מהם. ואולי הצלם תפס איזו תמונה. אין לי מושג. לא רוצה לדעת. אם מצאתם תמונה כזאת- אל תספרו לי).
השיחה הפלרטטנית של הערב:
- יש משהו מאוד מוצלח בבגד ים שלך
- הציצים שלה
- הציצים, המתניים, הרגליים...
(די, תמשיכו)
המשפט המחמיא של הערב:
- את יודעת שהיא קוראת את הבלוג שלך?
(לא, לא היה לי מושג)
פליטת הפה של הערב:
- אני חושב שזה השיא של הערב שלי
- מפה נשאר לך רק לרדת
(לא התכוונתי לזה ככה!)
השיחה הרציונלית של הערב:
- אני גר פה, בתל אביב
- אה. יש לי משהו להגיד על זה. רגע, את תל אביבית?
- לא
- את תל אביבית?
- לא
- טוב, תקשיב: תל אביבים זה חרא של סקס.
השיא החצוף של הערב:
- יש פה מקלחת
- אז?
- אז את יכולה לבוא איתי לשם ולרדת לי
(פחחחח. ברור שלא. באמת, יש לי קודים!)
השיא המוזר של הערב:
- אז מה, את מוצצת?
- (זה כל כך הביך אותי שפשוט חיבקתי אותו כדי לקבור את עצמי)
- למדתי איתך כימיה, יא דפוקה!
- יואו! ואני שעתיים מנסה להבין מאיפה אני מכירה אותך!!!
(באמת היה קשה לזהות. רק כשהגעתי הביתה נפל לי האסימון- אז הוא היה דתי, היום הוא הומו)
לא, בעצם, זה השיא המוזר של הערב:
- היי! אותו אתה מכיר מאתמול, אותי אתה מכיר 5 שנים- ואני לא קיבלתי נשיקה כזאת
והופ, קיבלתי נשיקה כזאת.
| |
להיות בעד
חבריי בטח שמעו אותי אומרת, על בחור כזה או אחר, "אני בעדו". זה לא דבר של מה שכך.
"להיות בעדו" זה לא להיות מאוהבת עד מעל הראש או משהו מטורף כזה, אלא להחליט שאני לא שופטת לחומרה. זה מצב מנטלי שכזה. הוא מתקשר? סבבה. הוא לא מתקשר? גם סבבה. נפגשים? סבבה. לא יוצא? גם סבבה.
ההפך של "להיות בעד" הוא לא "להיות נגד", במקרה הזה, אלא פשוט "לא להיות בעד". לא להיות בעד זה לוותר. הרי לא משנה מה הוא יעשה, זה בטוח יהיה רע. הוא מתקשר? הוא מציק. הוא לא מתקשר? לא איכפת לו. נפגשים? אני רוצה כבר הביתה. לא נפגשים? "הוא כזה מפגר".
קלטתי את זה אתמול בערב. אולי זה כל הטו באב הזה וההודעות שהבחורים חשבו שהן חמודות, ולי קצת עשו בחילה. או שזה לגמרי הורמונלי. אני כבר לא יודעת.
| |
משהו טוב
אז אתמול פגשתי עם האיתי הזה, כן? (אתם לא אמורים לזכור את איתי. הוא חדש, והוא כנראה לא ישאר איתנו עוד הרבה זמן). וסתם, הוא אמר שהוא פה באיזור אצל חברים, ואם אני רוצה לראות אותו אחרי. אמרתי סבבה. אז הוא בא, ואז הוא אומר לי, "את מוגבלת בזמן?". אמרתי לו, "מה יש לי להיות מובלת בזמן? יום שישי היום". והוא אמר, "לא, כי אמרת שאת לא רוצה לבוא אליי שבת". אמרתי לו, "כן, כי ההורים שלי טסים מחר בערב ואני רוצה להיות איתם. אבל כרגע הם ישנים". אז הוא אמר, "אה, אז אפשר לקפוץ אליי, זה לא כזה רחוק". אמרתי סבבה.
רבע שעה מאוחר יותר, אי שם בכביש 4, הוא מתחיל לעשות לי חישובים כמה ק"מ נשאר וכמה זמן ייקח לנו להגיע לשם. אמרתי לו, "תנוח, זה היה רעיון שלך לנסוע אליך, אל תתחיל להתלונן לי עכשיו". והוא אמר, "סתם, פשוט נהגתי כל היום, נמאס לי לנהוג". ואמרתי לו, "אז תן לי". והוא באמת נתן. שוק.
אז נהגתי לאיזה מושב באיזור ירושלים, והגענו והוא שאל אותי מה אני רוצה לשתות. אמרתי שסתם מים או משהו, והוא אמר שאני לא נוהגת בחזור, ואמרתי לו שבכל מקרה לא בא לי בירה, והוא אמר, "לא בירה, יש לי ערק ממש ממש טוב". ואני נקרעתי לי מצחוק. הוא לא הבין על מה ולמה, וזה לא ממש היה לעניין להסביר לו. אבל זה באמת היה ערק משהו-משהו, עם איזה מיץ מלון ולימון. טעים.
ואז היה סקס כזה, לא של ערק-אשכוליות. משהו טוב.
***
בעניין אחר, אני חושבת שקוסמטיקה זה ממש הגזמה פראית. כאילו, כמה לכלוך יכול להיות באף אחד קטן? והיא גם רצתה להוציא לי שחורים מהבפנוכו של האזניים, עם המכשיר עינויים הזה שקוראים לו משהו כמו קטרט. אמרתי לה שתודה רבה, אבל באמת, אני לא חושבת שלהוציא לי שחורים מהבפנוכו של האזניים שווה את הכאב. היא אמרה, "איך שבא לך, זה האזניים שלך". כאילו שאני ממש אישה משוגעת שלא מבינה כמה זה חשוב להוציא שחורים מהבפנוכו של האזניים. ואני אומרת לכם, גם אם יש לי שחורים בבפנוכו של האזניים, זה ממש מעולם לא הפריע לי. ובכל זאת, זה כזה ברור שעוד פעם-פעמיים אני אסכים לעינוי הזה, כי יראה לי לגמרי סביר להוציא שחורים מהבפנוכו של האזניים. שאלוהים ישמור אותי.
| |
סקס של ערק-אשכוליות
התיאוריה שלי אומרת שתל אביבים לא יודעים לזיין.
עם השנים הצטברו אצלי מלא (מלא) תוצאות אמפיריות, ולאחרונה הצלחתי לפתח סביבן תיאוריה. וכיאה לתיאוריה מדעית טובה, זה באמת עד כדי כך פשוט: תל אביבים לא יודעים לזיין.
יש להפריד, כמובן, בין "תל אביבים" לבין "גברים שגרים בתל אביב". אני מתכוונת, אלה שעוד לא התקלקלו. אלה שהזמינות, המהירות והקצב של העיר לא הרסו להם את היכולת להזדיין בסבלנות.
וזה העניין בדיוק: אצל התל אביבים הכל מהיר. לא בקטע של גומרים מהר, אלא שהכל מכוון לשם. להפגש איתם לסקס זה לא באמת להפגש לסקס- זה להפגש כדי לגמור. אתם מבינים את ההבדל? הוא דק, אבל שמיים וארץ באיכות הסקס שמקבלים. כאילו שאי אפשר סתם להנות- צריך להגיע לאיזה תכל'ס, לכוון לאיזו מטרה.
ואני, בחורה מהפרובינציה. יש לי זמן. אני אוהבת סקס איכותי. נעים. מחדש. עם רבדים. לא ערק-אשכוליות.
***
מעכשיו אמרו, "תל אביבי? לא, תודה. תל אביבים זה סקס של ערק-אשכוליות".
| |
כמעט מלאכית
- אתה צריך להבין...
- מה, שאת תמימה?
- כן!
- בסדר. גם מלאך המוות הוא מלאך.
| |
אם אנחנו כבר רגשנים...
אני כבר לא באמת חולה, אבל אני קצת גוררת את האני-שוכבת-במיטה-ורואה-סדרות-כל-היום הזה. ככה יצא שבין אתמול והיום ראיתי את כל העונה הראשונה של איך פגשתי את אמא. שקודם כל, איך זה שלא ראיתי את זה עד עכשיו?! זאת אומרת, יצא לי לראות כמה פרקים פה ושם, אבל אני לגמרי חייבת לראות עכשיו את הכל. זאת סדרה נפלאה.
עכשיו, יש את הפרק הזה אחרי שטד מביא לרובין רביעיית מיתרים, והיא לא יודעת מה עושים עם זה, והיא אצל הוטרינרית כי הכלב שלה אכל את כל השוקולדים, והיא מספרת לה מה היה, ואז היא אומרת לה- "אף אחד לא עושה דברים כאלה". ואז התחלתי לבכות. כאילו, באמת, לבכות.
זה לא שפעם קיבלתי בבית רבעיית מיתרים ומלא ורדים אדומים (בעיקר כי האקס חשב שורדים אדומים זה נדוש, אז הוא תמיד הביא זרים מגניבים אחרים. זה תמיד גורם לי להיות נבוכה נורא, לקבל פרחים. ואני מתרגשת מזה ממש) אבל היו לי כמה חוויות של "אף אחד לא עושה דברים כאלה".
וסתם, שאלתי את עצמי אם יש לכל אחד מכסה של דברים יוצאים מגדר הרגיל שקורים לו, ואולי זה הסתיים לי. ואז עניתי לעצמי שמה פתאום, אין דבר כזה. ואז נכנסתי לפה לכתוב על זה ואז ראיתי שהנושא החם זה אהבה ראשונה. וזה גרם לי לחשוב על האהבות שהיו, ואיזו מהן בכלל הייתה הראשונה. אם הדברים של ילדים נחשבים, שהרי אהבה היום נראית לי לגמרי אחרת מבכיתה ט'. והאם אהבה ראשונה נחשבת אם היא לא מתממשת. ואני תוהה אם אבישי היה האהבה הראשונה שלי, או ברק.
אבישי זה הבחור הראשון בערך שהכרתי בארץ. כאילו, חוץ מאלה בבי"ס ובסניף. ודי היחיד שלא היה צחק על זה שלא ממש ידעתי עברית, או על המבטא שלי. דיברנו בפעם הראשונה באיזה צ'ט, ואז דיברנו איזה חצי שנה בטלפון, ערב-ערב, שעה לפחות. ולפני שבת ארגון, אז אחרי החזרות כולם היו הולכים לאכול חצי מנה פלאפל ואני הייתי קודם קופצת לטלפון הציבורי לדבר עם אבישי. ואז נפגשנו בפורים. והוא הביא לי ורד ורוד (ייבשתי ושמרתי אותו, ברור) ומשלוח מנות כזה קנוי של עלית. ואחרי שהוא היה אצלי כל אחר הצהריים וליוויתי אותו חזרה לתחנת אוטובוס, הוא בא לנשק אותי. ואני דחיתי אותו. לא שלא הייתי מאוהבת בו עד מעל הראש, כן? אבל זה פשוט לא הסתדר לי.
המשכנו להיות בקשר. קצת פחות. ואז נהייתי חברה ברק.
את ברק הכרתי דרך אבי, שהיה חבר של תמי, שישבה לידי בכיתה. אבי הזה התגלה להיות חרא קטן, אבל ברק היה חמוד גדול. אני חושבת שמה שאני הכי זוכרת זה שהוא תמיד לעס אורביט ילדים, הורוד. ותמיד היה לו טעם כזה, כיף. אה, כן, עם ברק כבר התנשקתי. היינו הולכים לגינה מול הבית שלי ומעבירים שם כמה שעות טובות בלילה. כמובן, זה לא שהיו לנו מכוניות אז, אז הוא היה חוזר אחרי זה לבית שלו בהוד השרון ברגל. הוא גם היה בא אליי בשישי בערב ברגל. הוא היה מאוד כיף. ואז נפרדנו, מתישהו. הוא טען שהוא בכלל לא מבין מה אני חברה שלו, הרי אני בכלל מאוהבת באבישי. הוא עדיין היה נוהג להתקשר אליי בימי הולדת, וכשהיו פיגועים בכפר סבא, עד קצת אחרי שהתגייס.
כן, אני מעריכה שאבישי היה האהבה הראשונה שלי, גם אם שום דבר לא קרה. עובדה, הוא אצלי בפייסבוק עכשיו, וכשיוצא לי לראות איזה סטטוס שלו זה גורם לי לחייך חיוך כזה של סבתא עם סיפורים.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
