 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
החברה המתחתנת החוצפנית
נכון תמיד אומרים שלכלות נדפק הראש באיזשהו שלב? אז חשבתי שעם החברה שלי דווקא סבבה, והרגעתי אותה בכמה מקרים שהיא יצאה מהכלים (מישהי אחרת קבעה חתונה שלושה שבועות לפניה, שומו שמיים). אבל חשבתי שאיתי זה לא יקרה לה. עד היום.
קיבלתי אימייל מהמארגנת של המסיבת רווקות שהיא תהיה שבוע הבא ביום שישי בבוקר ושבבקשה לאשר ששריינו את התאריך. אז אני באה לעשות ריפליי לאימייל בקטע של "ברור, אין מה לחשוב", ואז אני אומרת לעצמי "שיט! קבעתי עם ההורים של הבחור ללכת לאכול צהריים באותו יום ליומולדת שלו!".
שתבינו, הימולדת של הבחור הוא ביום רביעי הבא. ביום רביעי ובחמישי להורים שלו יש איזה אירוע, וביום שלישי זה החינה של המתחתנת ובגלל שאני מתנגדת לחגוג אירועים לפני שהם קורים באמת, קבענו לשישי בצהריים.
תפס אותי בהפתעה כל הקטע הזה של מסיבת רווקות בשישי בבוקר. קודם כל, כי הנחתי שזה יהיה בערב. שנית, כי אם שישי אני רגילה למסיבות אח"צ- לא בבוקר (שכחתי- חצי מהחברות שלה שומרות שבת).
בקיצור, איך שראיתי את זה נבהלתי והתקשרתי אליה. אמרתי לה מה העניין ואם היא יודעת מה זה "בבוקר". היא אמרה שלא, שהיא לא מארגנת את זה. היא אמרה לי שאין לה מה להגיד לי.
אז סבבה, התחלתי לשלוח אימייל להיא, לראות את מה זה "בוקר". אולי אם נקדים את הבוקר ונדחה טיפה את הצהריים נצליח להכניס את שניהם באותו יום בלי לגרוע מכאן ומכאן. ואז אני מקבלת מהכלה הודעה: "תשתדלי לא לערב אותי בבעיות הלו"ז שלך, זה קצת מבאס. תודה...".
עוד מתהפכת לי הבטן מהחוצפנית הזאת.
| |
הקטע השבדי הזה
לא היה כ"כ מקפיץ אותי אם לא היה את התגובה של ראש הקהילה (לא ממש נתעכב על הראש של איזו קהילה יהודית היא, כן? זה לא ממש משנה).
בכל מקרה, להגיד שדווקא האנטישמיות שם היא לא כל כך נוראה ולכן היה עדיף לתת לסיפור הזה לעבור בשקט, זה כל כך יהודי גלותי. זה כל כך "בסה"כ אסור לנו ללמוד באוניברסיטה". זה כל כך "אז אסור לנו לגור בצד הזה של העיר, לא נורא". זה כל כך "מה הבעיה? זה בסה"כ להחזיר את הרדיו".
פרסומים כאלה הם תחילת הלגיטימציה לפגיעה ביהודים, אבל "האנטישמיות כאן לא כל-כך נוראה".
איך אומרים? "הגלות זה הגלות". No shit.
| |
רק שתדעו
אני
כרגע
במשרד.
(ישראבלוג לא התבלבל בשעון, הפוסט הזה באמת נכתב ביום שישי ברבע ל-7 בערב).
| |
סבא שלי
אתמול אבא שלי חזר מביקור מולדת. לפני שנסע, שאל מה אני רוצה שיביא לי. אמרתי לו- יש רק משהו אחד שחשוב לי.
כשסיימתי את התואר הראשון סבא שלי שלח לי זוג עטים במתנה- עט כדורי ועט נובע. בנובע לא עשיתי הרבה שימוש, באופן לא מפתיע, אבל העט הרגיל הלך איתי לכל מקום. זה העט היחיד איתו כתבתי בלימודים, החלפתי לו מילוי כמה פעמים והכל. לפני כמה חודשים, העט נהרס. לא ברור איך, דברים יצאו מהמקום שלהם ואי אפשר היה להרכיב אותם חזרה.
אז נתתי את העט המפורק לאבא שלי, אמרתי לו שיראה אותו לסבא שלי ושיגיד לו שאני רוצה עט חדש ובאמת השתמשתי בעט הקודם שהוא נתן לי מתנה (והוא, מן הסתם, בכלל לא זוכר את זה).
סבא שלי אכן שלח לי עט חדש. אבל בנוסף, הוא שלח לתיקון בפרקר את העט השבור שלי, ושלח לי אותו מתוקן.
וזה העט שלי :) (אבל כסוף, בלי הזהב).
עכשיו ראיתי שיש באותה סדרה גם עפרון ורולר-בול. מגניב סבא שלי הזה :)
| |
יום שמאליים שמח
לכבוד יום השמאליים הבינלאומי, החלטתי לאחד פה את כל ה"שיט, אני לא יכולה להחזיק את זה" שאני זוכרת. אתם מוזמנים להוסיף את שלכם בתגובות :)
1. היה נורא מבאס להיות הילדה שגוזרת עקום. רק באונ' גיליתי בדיונון מספריים לשמאליים. עד אז, לא ידעתי שהלהב פשוט הפוך. ונכון המספריים שיש להם עיגול קטן לאגודל ועיגול גדול לכל שאר האצבעות? אף פעם לא הבנתי למה שמישהו יעשה מספריים מטומטים שכאלו, הם בכלל לא נוחים ובכלל לא גוזרים כמו שצריך...
2. פותחן קופסאות שימורים. נכון הקטן? זה שאפשר לקחת אותו לכל מקום ועולה 2 שקל? לא יכולה להשתמש בו. אני כל הזמן קונה פותחי שימורים עם גלילה כאלה, שהם אמנם לימנים אבל אני מסוגלת לעשות ביד ימין את פעולת הסיבוב (אני חושבת שהיה לי פעם פוסט מנומק מאוד על למה לקנות קופסות שימורים עם פתיחה קלה משתלם לי יותר כלכלית, הרי פותחנים עם גלילה נוטים לההרס די מהר).
3. זה אחד מוזר, אבל נכון המשאבה של הדלק? אז היא מקופלת ככה שצריך להחזיר אותה ימינה, אחרת הצינור עושה 2 סיבובים ומסתבך בעצמו (בחיי!). אז כל פעם שאני ממלאה דלק אני מנסה לקחת את המשאבה עם היד הנכונה ומהצד הנכון, כי נמאס לי ששואלים אותי אם אני צריכה עזרה למלא דלק, כאילו שאני ילדה מפגרת.
4. סכין ומזגל אני מחזיקה נכון (סכין בימין, מזלג בשמאל) אבל את הכף אני מחזיקה בשמאל במקום בימין. זה לא נשמע נורא במיוחד עד שאתה יושב בשולחן צפוף, כולם אוכלים מרק, ואתה צריך לתזמן את קצב האכילה עם מי שיושב משמאלך, אחרת המפרפקים נתקעים כל הזמן.
5. סתם קוריוז- כשאני יושבת לאכול עם סכין ומזלג אני באמת מחזיקה את הסכין בימין, אבל כשאני משתמשת רק בסכין (חותכת ירקות וכד'), אני מחזיקה את הסכין בשמאל.
6. כשעשיתי פסיכומטרי, זאת היתה הפעם הראשונה שישבתי על כיסא סטודנטים. כל המבחן לא הבנתי איך זה שכולם יושבים יפה ורק אני מתפרסת על 3 כיסאות.
7. עוד לגבי כיסאות באונ'- בהתחלה ישבתי בצד שמאל של האולמות באמת. אחרי זה נמאס לי והתחלתי לשבת באמצע על שני כסאות. מה שכן, במבחנים זה נורא מגניב כי הדודות צריכות להזיז את כולם סביבך- ובך אי אפשר לגעת.
8. באופן מוזר, כשאני נוהגת עם יד אחת (שזה בעצם קורה ממש מעט כי זה אסור לנהוג ביד אחת!) אני תופסת את ההגה דווקא בימין.
9. אף פעם לא הצלחתי ללמוד לסרוג (אור, לטיפולך). אמא שלי נסתה ללמוד אותי מליון פעמים, וזה פשוט לא הלך. אחרי זה החברות שלי בתיכון ניסו, בתקופה ההיא שכל אחת הסתובבה עם קלמר מלא חוטים וסרגה לחבר. החברים שלי אף פעם לא קיבלו ממני כיפה...
| |
אנשים, בקטנה
זוכרים את האיש שיווק הזה שאני עובדת איתו שכל פעם שהוא בא הוא נורא מרגיש צורך להחמיא לי על משהו? אז אתמול הוא בא, אומר לי שלום, אני אומרת לו שלום ואז הוא עושה לי כזה, "עשית משהו בשיער?".
עכשיו, באמת עשיתי משהו בשיער (הסיפור עם סיגי והתיקון וזה?). אז אולי בגלל זה זאת הייתה הפעם הראשונה שמה שהוא אומר נשמע לי אמיתי. הוא הרי לא אמר, "השיער שלך נראה יפה". הוא שאל אם עשיתי משהו. מצד שני, יכול להיות שזה הלך ככה: היא לא לובשת עגילים, ולא שרשרת ולא טבעת. שיט שיט שיט שיט. אני לא יכול להגיד לה על החולצה. שיט. אה! "עשית משהו בשיער?". יופי, זה תמיד עובד. אני כזה תותח.
***
נכון הקטע הזה שבנות שנמצאות ביחד מקבלות מחזור בערך באותו זמן (כשהן לא על גלולות)? זה כל הזמן היה קורה עם חברות שלי בבי"ס, נגיד. וגם בבית, עם אחותי. בכל מקרה, נראה לי שלגברים יש קטע כזה עם תספורות. פתאום אתה מגיע למשרד ביום ראשון ומגלה ש-70% מהגברים הסתפרו באותו סופ"ש.
***
אתמול הבחור ואני הלכנו ביחד לסופר. זאת פעם ראשונה שאנחנו הולכים ביחד לסופר, נראה לי. אז אנחנו עומדים ליד הירקות ואני אומרת לו שבאמת קצת יותר זול פה הירקות. ואז אחד לא קשור עושה לנו כזה, "הירקות כן. אבל הפירות לא. הפירות אצל ההוא ליד עולים חצי. אז אני קונה פה את הירקות ושם את הפירות. והנה, תסתכלו, שבוע שעבר הלימונים היו 3 שקל והתפוזים* היו 3 שקל. השבוע מבצע לימונים ב-2 שקל, אבל מה? תפוזים ב-4. ממוצע אותו דבר. הוא עירקי זה**, אל תשכח". אז דיברנו קצת עם האיש והחישובים, והמשכו לדברי חלב. ושם, פתאום, נזכרתי שאני רוצה בננות. אז אני שואלת את הבחור כזה, "תגיד, ראית שם בננות או שאין עכשיו?", ואיזו אישה מאחורה עושה לי, "יש בננות, זה בהתחלה בהתחלה".
ואז הבחור עושה לי כזה: "היי, כשאני בא לסופר לבד אף אחד לא עוזר לי ככה. מה זה כל האהבה הזאת?***".
אני אומרת לכם, זה כאילו שזוג צעיר מעורר באנשים רגשי אמפתיה עזים. כאילו הם רוצים לעזור לילדים לתחיל את החיים ברגל ימין. או שזה אני והוא מעוררים רגשות באנשים. כאלה ילדים חמודים ומוצלחים, טפו טפו. רק בריאות.
___
*זה בטח היה משהו אחר, סתם שמתי לימונים ותפוזים
**זה, הבעלים/זכיינים של הסופר. מסתבר שאם אתה עירקי וגר בראשון ואתה קונה אצל העירקי מהסופר בראשון, אתה גם קצת חבר של הבעלים של הסופר. אנחנו גרים בת"א וקונים בראשון, כי סביב הבית שלנו בת"א יש מכולת שכונתית, שופרסל שלי (או אחד מהסופרים היקרים האחרים) וקצת יותר רחוק את השוק. אנחנו מקווים להצליח להיות חברים של הבעלים של הסופר בכל זאת.
***מצד שני, הוא אמר, אני גם לא מדבר עם עצמי בקול רם כשאני בא לבד לסופר.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
