 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2010
לחנך את הבחור?
אני נוטה להגיד שלא מתפקידי לחנך את הבחורים שאני יוצאת איתם. שאם הם בסדר אז יופי, ואם הם לא בסדר אז גם יופי. לא רואה סיבה לפתוח לשיחה כל מיני דברים שהם עושים לא בסדר. מבחינתי, זה נסבל עד שזה עולה על העצבים. וכשזה עולה על העצבים הם עפים.
ועם הבחור הזה, אני תקשורתית נורא. נגיד היום הוא עשה איזה קטע לא לעניין, ואני כולי רתחתי פה מעצבים, ואז הוא התקשר וכולי התרככתי. ואז אמרתי לו שזה לא היה בסדר. והוא אמר שהוא יחשוב על פיצוי הולם. אמרתי לו שהוא לא ביטוח לאומי, ואני לא צריכה פיצויים- רק שהוא ישים לב ולא יעשה את זה שוב. הוא אמר שהוא מתנצל ואני צודקת והוא לוקח לתשומת ליבו. ואז כזה בסוף הוא אומר לי, "טוב, מותק", אז אמרתי לו, "כן, מותק", והוא אמר, "מה, מותק זה יותר טוב ממאמי, לא?", ואמרתי לו שזה אמנם טוב יותר אבל עדיין לא משהו, ושיש לי כל כך הרבה עבודת חינוך לעשות פה שמותק זה באמת בקטנה.
אז מה אתם יודעים? איכפת לי.
| |
טיפול קוסמטי
הבלוג הזה צריך מתיחת פנים.
ניסיתי למתוח לו את הפנים כמה פעמים. חלק גדול מהעבודה שלי זה להחליט איך דברים נראים. אבל בשלי זה קשה.
| |
חינוך של בנות II
הגעתי הביתה יחסית מוקדם, ישבתי בסלון וחיפשתי משהו לראות. הגעתי לאופרה. אני אוהבת את אופרה. למעשה, היא אחד המודלים לחיקוי שלי. בכל זאת, האישה העשירה ביותר בעולם- בלי עזרה של מיסים או נתינים.
התוכנית התחילה ב"בתוכנית של היום יהיו תמונות שלא מתאימות לילדים", ואני חשבתי לעצמי- "יופי, שוב תוכנית על צעצועי מין". אבל לא. זה היה תוכנית על אפליית נשים במדינות מתפתחות. מצד אחד אמרתי לעצמי- טוב, באפריקה תוחלת החיים של נשים הולכת ויורדת הרבה יותר מהר מזו של הגברים, זה אומר שכל האוכלוסיה ביבשת הזאת תיכחד תוך 4-5 דורות. מצד שני, הייתי צריכה להיות מאוד עיוורת להאמין שזה קורה רק במדינות עולם שלישי.
אתם יודעים שאני לא מזיינת במוח עם פמיניזם. בעיקר כי אני חושבת שזאת לא הדרך. אני באמת חושבת שכל מה שהיה ניתן לעשות בלחוקק חוקים- נעשה כבר. אני מסתכלת על עצמי- הלימודים, כושר ההשתכרות וחוסר הרצון שלי לוותר על החיים שלי בשביל לרצות גבר (בין אם הוא רוצה אוכל חם ובית נקי, 12 ילדים, שק אגרוף, גביע להראות לחבר'ה או כל דבר אחר)- ובטוחה שזה ככה אצל כולן.
והאמת היא שלא כל הבנות בארץ גדלו בבית כמו שלי. לא בכל הבתים בארץ בנים ובנות נחשבים אותו דבר, ודואגים לפתח אותם באותה מידה.
אתם יודעים שהייתה לי חברה בחטיבה שבאמת ובתמים היא ואמא שלה עשו את כל העבודות בבית, כשהאבא ושני האחים ישבו בסלון? אתם יודעים שהאמא של האקס שלי באמת ובתמים חשבה שחלק מהתפקיד שלי זה לגהץ את הבגדים של הבן שלה?
אני יכולה לשבת פה בבית עם הלפטופ על הברכיים ולהגיד שהם כולם חבורה של פרימיטיביים. ואני יכולה גם לא. החלטתי לחפש לי מסגרת התנדבותית עם נערות. אם יש לכם הצעות- אשמח לשמוע.
| |
לא אמרתי לכם מסובך?
בשבת קמנו מאוחר והלכנו לאכול ארוחת בוקר בחוץ, באיזה 12 בצהריים. איך שלא תסתכלו על זה, זה בראנץ'. וזה היה רעיון שלו. אני רציתי להשאר בבית עד שנהיה רעבים ולאכול את הקובות שהוא הביא מאמא שלו בשבילי. ואז חזרנו וראינו סרט. ולפני שהלכנו למסיבה, איכשהו התפתחה שיחה הזויה על כמה חתונות זה יקר וכמה טיפשי זה. ואז במסיבה מישהו אמר לי "אני מתחיל עם חבר שלך" ואני אמרתי "הוא לא חבר שלי". מצד שני, בדרך החוצה משם אמרתי לו, "פעם הבאה אני אזמין גם את החברים שלך, שלא יהיה לך משעמם". למרות שהפעם הבאה זה עוד שנה. ואז כשסוף סוף אכלנו קובות אצלו בבית (אגב, הרבה פחות טובות מאלה שהאמא של האקס הייתה עושה, אבל אי אפשר להגיד לו דבר כזה) הוא אמר ששל דוד שלו הרבה יותר טובות, ואני אמרתי לו "אז מתי אוכלים אצל דוד שלך". אבל אחרי האוכל התיישבתי לראות את הטלנובלה שלי, כי לא ראיתי כל השבוע, והוא פתאום אומר לי, "אני נרדם פה", ואני אמרתי לו, "אז תלך לישון, אני אבוא כשזה יסתיים". חשבתי שזה הגיוני.
| |
Entry level
חלק מהעניין עם מערכות יחסים הוא שנורא קשה להכנס אליהן. גם אם הכל הולך ממש טוב, זה פשוט מסובך.
כל הקטע הזה של "להשאר לישון אצלו". זה מסובך.
אם זה היה חברה, זה היה קל. למה? כי אני יודעת שיהיה לי שם את כל מה שאני צריכה- שמפו, מרכך, סבון, סבון פנים, מסיר איפור, קרם לחות, דיאודורנט, בושם ומברשת לשיער. אפילו בגדים ליום למחרת אפשר לקחת ממנה. למעשה, אם אני אסתובב עם מברשת שיניים בתיק, אין שום מניעה להשאר לישון אצל כל חברה באופן ספונטני, בכל זמן שהוא.
אבל גבר?
זה לא יכול להיות ספונטני. אין אצלו אפילו מרכך! ואם אני אשתמש בדיאודורנט שלו יהיה לי ריח של גבר. וברור שאין לו מברשת לשיער. ואין מה לדבר על מסיר איפור. זאת אומרת, צריך לחשוב טוב טוב אם להתאפר לפני שיוצאים איתו לדייט שעלול להסתיים בשינה משותפת. אני לא רוצה למצוא את עצמי בלילה כשהאופציות הן ללכת לישון עם איפור, או להוריד אותו עם מים ושמפו.
ואז צריך לארוז תיק. ולהרוס את הספונטניות. ולגרום לכל הדבר הזה של "יו, איזה כיף זה לישון ביחד" למן משהו נורא מחושב. בייחוד אם זה באמצע השבוע ויש עבודה למחרת. וזה עדיין לא מספיק רציני כדי להגיד לו שאני משאירה את כל הדברים האלה אצלו. זה אפילו לא מספיק רציני כדי לרצות להשאיר את כל הדברים האלה אצלו.
אז כרגע אני עושה רשימה של מה אני צריכה לקחת אליו וחושבת כמה ספונטני וכיף יהיה להיות איתו עד ראשון בבוקר. והעניין הוא, שכנראה באמת הולך להיות כיף.
| |
אני, כאילו, עזרה!
או קיי.
איזה בחור, שהוא חתיך ממש, מתחיל איתי. אני מתכוונת- לרוב אני לא שמה לב כשאנשים מתחילים איתי, ואם אני שמה לב לזה עכשיו, כנראה שזה ממש ממש בולט. זאת אומרת, הוא *לגמרי* מתחיל איתי. ואני *לגמרי* עונה לו תשובות מפגרות.
למה זה קורה?!
ציינתי שהוא חתיך ממש? הוא חתיך ממש. נמוך טיפה אמנם, אבל מזמן לא ראיתי ג'ינס יושב על מישהו כל כך כל כך טוב. ואיזה חיוך!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
