 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
יוהו!
זהו זה.
להתראות תואר ראשון, שלום תואר שני.
חודש חגים, חודש חופש.
התואר נגמר.
מזל טוב!
| |
הזורעים בדמעה
"את חושבת שאחרי כל מה שעשית ב-3 שנים האחרונות יש לך על מה לבכות?".
היא ניסתה להרגיע אותי. אמא חזרה מהעבודה, ראתה שאני בקושי נושמת ואמרה לי ללכת לרופא על הבוקר. הזכרתי לה שהמבחן שלי ב-8:30. מיד אחרי זה התפרקתי. לחלוטין. בכיתי כמו שמזמן לא בכיתי, וזה עדיין לא נפסק. היא לטפה לי את הגב המון, עד שנרגעתי. היא אמרה שאני עושה הרבה, ואין לי שום דבר לבכות עליו. היא אמרה שאין שום סיבה בעולם שאני לא אצליח. מלמלתי שאני לא יודעת מה הם רוצים ממני.
אז סבא שלי התקשר, ואמרתי לאמא ללכת לענות לו. החזקתי את עצמי פחות מדקה לפני שזה עלה שוב. בכי ושיעולים ונשימה שורקת.
כנראה, יש לי צורך לשים את הכל בפאוז. לעצור רגע. אחרת אגיע לאברבנאל.
אולי אפילו, להבין שגם לי יש גבולות.
"הזורעים ברינה, יקצרו בעוד יותר רינה", זה מה שהיא אמרה לי.
| |
עדכונים שוטפים והאיש מהועדה VIII
הלכתי לשאול את האיש מהועדה איך זה יכול להיות שהוא אומר שהתיק שלי בדיון, בעוד ראש החוג טוען שקיבלתי תשובה שלילית. הוא אמר שאכן התשובה היא כרגע שלילית, אבל שהוא מאוד מקווה לקבל עוד כספים בקרוב, ואז שיוכלו לתת לי מלגה. באופן כללי, הוא טוען, הם התרשמו מאוד לטובה מהשיפור המשמעותי בציונים שלי (הממוצע שלי בפיזיקה עלה מ-79 ל-90), והוא מאוד מקווה שאכן יהיו להם עוד כספים בשבועיים הקרובים.
מה שזה אומר לגביי באופן מיידי, זה שאני חייבת לקבל לפחות 90 במבחן בממברנות (ששייך למחלקה לפיזיקה, ובמקרה מעביר אותו ראש החוג שלי).
אחרי זה, הלכתי לדבר עם אותו קרוב משפחה. הוא טוען שאם אני מקבלת מלגת קיום מהמנחה שלי ואפילו מלגה חלקית, אני מקבלת פטור מלא משכ"ל. זה מידע חדש. אני חשבתי שגם אם ביג פרופ' משלם לי אני צריכה לשלם שכ"ל ואז זו הוצאת מטורפת בכל מקרה. ובכן, טעיתי.
הוא אמר שאם ביג פרופ' יהיה מוכן לשלם לי, ולו חלק, ויהיו בכל זאת בעיות עם המחלקה לפיזיקה הוא ידבר איתו כדי שיעביר את הכספים דרכם, וככה אני אקבל פטור משכ"ל בכל מקרה.
הפגישה שלי עם ביג פרופ' שהייתה מתוכננת למחר נדחתה, כנראה ליום רביעי בבוקר. המזכירה של המרכז התקשרה אליי ואמרה שאכן, כפי שהיא צפתה, ביג פרופ' לא יגיע לאונ' ביום שני והוא גם ביקש לא לקבוע לו פגישות להמשך השבוע. ביום רביעי יש הרמת כוסית לכבוד ראש השנה, והיא אמרה שאני אוכל לתפוס אותו לפני כן. שאלתי מתי אותה הרמת כוסית.
"להגיע להרמת כוסית, את אומרת?"
"ברור שאת מגיעה, את אחת מאיתנו".
בתוך כל הבלאגן הזה, עצם העובדה שהצוות של המעבדה רואה אותי חלק ממנו, זה בהחלט מעודד.
| |
המכנסיים של זלמן
הרקע לאירוע: אחותי עובדת כאופּר אצל משפחה מרמת-אפעל, תושבים זמניים שהגיעו מקולומביה ויוון (האם קולומביאנית, האב יווני). היא מדברת עם הילדים ספרדית ועוזרת להם עם העברית. בארוחת שבת היא שאלה אותנו על שירי ילדים בספרדית, כי היא שכחה כבר ואין לה מה לשיר להם.
האירוע: כל המשפחה יושבת סביב שולחן שבת ושרה שירי ילדים. מצחיק אתם אומרים? זה היה אדיר. נזכרנו בהמון דברים. גם בסיפורים. וגם נזכרנו בכל הפעמים שילדים אחרים היו אומרים לנו (לי ולאחים שלי) שהייתה לנו ילדות עשוקה כי אנחנו לא מכירים שירי ילדים (בעברית כאילו). כמובן, זה חלק מהאופי ישראלי הזה ש"ככה זה בארץ", ואם אתה לא יודע את מה שהם יודעים אז משהו לא בסדר איתך. אבל עזבו שטויות, זה לא שזו מדינה עם צורך בקליטת מהגרים.
מהבלוגרית שהביאה לכם את "ישראלים לא מבינים בגלידה", קבלו את "ישראלים לא מבינים בשירי ילדים" (מה שאפשר להרחיב לחינוך ופדגוגיה, אבל זה לפעם אחרת). בארץ זבת חלב ודבש, יש צורך לדבר על תפוחים מתפוצצים? תפוח לא יכול ליפול ולהתגלגל? ובכלל, למה להתחיל את הספירה לאחור עם "יש לי שיר שמעצבן אנשים"? ולמה כל פעם נשאר פחות במקום להוסיף? המחשבה הזאת שלילית ביותר.
מה אנחנו היינו שרים? בתרגום חופשי: "פיל אחד התנדנד על קור עכביש. בגלל שהוא ראה שהוא מחזיק מעמד, הוא הלך לקרוא לפיל נוסף". רק תחשבו מה קורה אחרי כמה סיבובים של השיר ודמיינו 37 פילים על קורה עכביש. זה פשוט משעשע.
"מי גנב ת'עוגיות שב-קופ-סה? האם אתה מס' 5?" הנה, עוד שיר שלילי.
מה אנחנו היינו שרים? בתרגום חופשי: "פַּבּלוׁהלך לשירותים והשאיר ריח מסריח", ואז מי-אני-כן-אתה-מה-פתאום. זה הרבה הרבה יותר מצחיק.
אז למי היה יותר מצחיק בגן?
| |
סיבוב הופעות
בוקר. דואר לקחת חבילה, בנק להזמין פלסטיק חדש במקום זה שהפס המגנטי שלו נדפק. אחרי אלו, הגעתי לאוניברסיטה בסביבות 10 בבוקר. בתוכנית: המזכיר לביולוגיה, ראש החוג בפיזיקה, ראש החוג בביולוגיה, האיש מהועדה, להגיד שלום לביג פרופ'.
שלוש שעות לקח לי לדבר עם כולם, ועוד נשארו כמה דברים לשבוע הבא. להלן המסקנות, העצות ומיני דברים אחרים שלקחתי איתי מסיבוב ההופעות (הכל רשום יפה בבלוק צהוב):
האיש מהועדה:
המקרה שלי עוד בטיפול. תהיה בקרוב פגישה שלו עם ראש החוג וראש מחלקת פיזיקה כדי לדון במקרים שנשארו.
ראש החוג (האחראי על פיזיקה):
לא מובן על איזו פגישה האיש מהועדה מדבר. מבחינתו הם כבר סיימו לטפל במועמדים לתואר שני, והתשובה שאני קיבלתי הייתה שלילית. לא הבנתי על מה הוא מדבר, שהרי אף אחד לא אמר לי שהתשובה שלי היא שלילית באופן סופי. הוא טען שאולי משהו השתנה (מבחינת תקציבים) ובמקרה כזה הוא ישמח להסתכל שוב על התיק, אבל אף אחד לא דיבר איתו על זה.
המזכיר של הפקולטה לביולוגיה:
למה ללכת לדבר איתו? כי הוא קרוב משפחה והוא מבין איך העניינים עובדים. אסטרטגיית המשחק שהוא מציע:
1. לדבר עם ראש המחלקה לפיזיקה בנסיון להשיג ראיון אישי לפני שהם יחליטו לגביי. בראיון עליי לעמוד על הדברים הבאים:
א. ללא מלגה לא תהיה לי אפשרות להמשיך את לימודיי
ב. אני עולה חדשה
ג. יש לי נסיון בעבודה מעשית
ד. התואר שלי היה קשה ועמוס, ועבדתי במהלכו
ה. אני עומדת בסף הקבלה הרשמי של המחלקה
2. להביא את התשובות של ראש המחלקה לביג פרופ', ולקוות שהוא יעשה עם זה משהו טוב. להסביר לו גם את אותם הדברים.
3. במקרה הכי גרוע, לעשות תואר שני בביולוגיה ולא בפיזיקה. זה יהיה קשה להשיג כי: א. ההרשמה הסתיימה, ב. המנחה שלי פיזיקאי ולכן אין שום סיבה שהפקולטה לביולוגיה תהיה אחראית עליי, ג. זה לא יראה טוב שהם לוקחית סטודנטים שמדעים מדוייקים זורקים. אז איך זה יסתדר? ע' שורה ראשונה בפסקה. בשלב הזה אני מתעלמת מקיומה של אופציה זו. מה גם שאני רוצה תואר בפיזיקה ולא בביולוגיה.
ראש החוג (האחראי על ביולוגיה):
למה ללכת לדבר איתו? כי הוא מבין איך העניינים עובדים, והוא מותק.
הוא מציע ללחוץ על ביג פרופ'. יש לו מעבדה מסודרת ותקציבים יפים, ואין סיבה שהוא לא יוכל לדאוג לי. אני צריכה להשמיע באזניו את הטענות שהמזכיר אמר- ללא מלגה לא אוכל להמשיך, יש לי נסיון מעשי בעבודה, אני עולה חדשה.
כאן המקום לציין שהשניים האחרונים מסכימים שיש סיכוי טוב שאני נופלת קורבן לריבים בין-מחלקתיים על תקציב.
ביג פרופ':
- שלום! מה שלומך?
- טוב מאוד, תודה, מה שלומך?
- עכשיו הרבה יותר טוב
- אין לי משהו חדש לספר לך, רק קפצתי לראות מה שלומך
- מה היה קורה אם אני הייתי בא אלייך ושואל מה שלומך?
לא הבנתי מה הוא רוצה
- בטוח אנשים היו אומרים משהו, נכון? אז עדיף ככה, שאת באה לשאול מה שלומי.
על זה נאמר: 1. הוא חרמן, 2. הוא חולה לי על התחת.
קבעתי עם המזכירה פגישה איתו ליום שני הקרוב.
מהזכירה בפקולטה לפיזיקה:
ראש המחלקה בחו"ל. חוץ מזה, הוא לא מטפל בענייני מלגות. נכון שהאיש מהועדה יושב גם איתו, אבל מי שמטפל בזה בפועל זה האיש מהועדה עצמו- הוא זה שעובר על הציונים וכו'. אם אני רוצה לדבר איתו בכל מקרה, למרות שזה בזבוז זמן, הוא חוזר אחרי ראש השנה.
בהמשך היום, אחרי שעזבתי מוקדם את העבודה כי הראש שלי לא הצליח להתרכז במה שכתוב בכל מיני שפות- היה ממש כיף. קפה עם אנשים שלא ראיתי מזמן, נסיעה הביתה עם הבחור ונשיקה ממש טובה, וארוחת ערב עם חברות באדיסון.
עד כתיבת הפוסט, לא התקבלה תגובה מאת האיש מהועדה על הסתירה בין דבריו שלו לדברים של ראש החוג.
אני מקווה שהכל יהיה ברור יותר בקרוב. אגב, 90 בסטטיסטיקה.
| |
גיליתי איך להשיג שלום עולמי
דמיינו את זה רגע: אנשים מחוייכים, אדיבים, לא עצבניים, ואפילו נותנים זכות קידמה להולכי רגל.
כן, כן. זה אפשרי. ראיתי את זה היום במו עיניי. איך, אתם שואלים? פשוט מאוד, לבשתי חצאית קצרצרה.
מדהים איזה כוח יש לפריט הלבוש הזה.
מה עוד היה היום? מסתבר שהספר שלי לשעבר (פעם אחרונה שהסתפרתי אצלו החלטתי לא ללכת אליו יותר, ולא הסתפרתי מאז) פתח מספרה משלו. לפני זה הוא היה אצל שוקי בקניון. הסתכלתי פנימה, אמרתי לעצמי שהוא נראה ממש רע עם השיער הארוך הזה, הוא הסתכל עליי ונופף לשלום. נכנסתי פנימה, הוא נשק לי על הלחי ודיברנו דקה.
"היית שם מאז?" (כאילו, אצל שוקי בקניון)
"לא. לא הסתפרתי מאז. אני מאריכה" ואז פיזרתי את השיער המלא שלי מהגומי החונק התורן
"וואי, איזה יופי... אבל את יודעת שיותר יפה לך קצר"
"אבל אני מאריכה"
"כן, שינוי זה טוב. כשתרצי לחזור לקצר- אנחנו פה".
עסקים אני אומרת. לא משתלם להגיד ללקוחה שיפה לה שיער ארוך ואין שום צורך שהיא תסתפר.
הייתי גם במקום שאני מתנדבת בו, כדי לסגור דברים לקראת שנה הבאה. הבעיה היא שהאחראית התנדבות נוער שם (שהיא אחראית עליי כי אני עובדת עם נוער מתנדב) ממש פלצנית. על גבול המטומטמת.
"הייתי רוצה שנדבר איתם גם על התקשורת כגורם מעודד אלימות. בדיוק לפני כמה שבועות, עם היציאה מעזה קראתי איזו כתבה שאמרה משהו כמו 'עכשיו מגיע השלב המשפיל בו מאות פלסטינים ינהרו על מה שנשאר מהישובים היהודים, וירמסו כל זכר להתיישבות יהודית בעזה', משהו כזה. אם במקום זה היו נותנים כותרת כמו 'עכשיו אחרי 30 שנות כיבוש, ישראל סוף-סוף יוצאת מעזה, ונראה את העם הפלסטיני בונה ומשגשג' זה היה עושה לי הרבה יותר טוב".
אמרתי פלצנית? אמרתי על גבול המטומטמת? וזה עוד כלום.
היא רוצה שנחשוב בגדול, שנעשה איזו תוכנית עירונית שמניעת אלימות בין בני זוג. אני התעקשתי בפעם המיליון שהדברים האלה עובדים הרבה יותר טוב בפורום מצומצם. לצאת בפלאיירים בכל העיר בסגנון "הוא הרים עלייך יד? זה לא בסדר" זה ממש מיותר. אנחנו רוצים לדבר על הבעיה. את הספטומים כולם מכירים.
אה, בחוברת שמתפרסמת בעיר ובה כל ההתנדבויות השונות הפתוחות בפני תיכוניסטים, היא כתבה שמה שהולך להיות זו סדנה למניעת אלימות או משהו מפגר כזה. אה, ושהקבלה היא על בסיס ראיון אישי ומספר המקומות מוגבל. אויש, עכשיו שאמרת להם שזו "תוכנית למניעת אלימות"- את חושבת שהם באמת ירצו לבוא? תני להם טריגר כלשהו, תעשי קידום מכירות, תגידי להם שיש פה מה לעשות ויש פה מה ללמוד. "תוכניות למניעת אלימות" הם עוברים כל שנה מאז כיתה ז', וזה לא עושה עליהם רושם.
אני לא יודעת איך אני אתמודד איתה. אני אוהבת את המקום, אוהבת את האנשים, אוהבת את הפעילות אבל אני לא יכולה לסבול את הגישה של העבדת הסוציאלית ההיא, שחיה בבועה וחושבת ש"אין לחברה את הכלים כדי לדבר ולהקשיב. אם מישהו אומר 'פגעת בי', הוא נחשב חלש- כשהוא בעצם אדם חזק מאוד". אני מסכימה עם הרעיון בגדול, אבל אין דרך פחות פלצנית להגיד את הדברים האלה?
יש. זו ככל הנראה הדרך של האנשים שלא למדו עבודה סוציאלית (והם בעלי חשיבה רציונלית, למשל).
אז מה שאני רוצה לעשות זה כזה דבר: להתחיל באלימות סתם, ולהשליך את זה אח"כ על בני זוג. החל מ"אני לא אוהבת את החברים שלך" וכלה ב"אם תעזבי אותי אני אתאבד". זה השלב הראשון של הפרוייקט. השלב השני יהיה הטרדה מינית, יחסי מין ומין בטוח.
השאלה הנשאלת היא איך אני אצליח לעשות שתיכוניסטים ידעו מזה, ולא יחשבו שאני איזו עובדת סוציאלית פלצנית.
אני צריכה להכין איזה פלאייר. any ideas?
| |
אורנג' שלום, קאיה לשירותך?
אחרי שהחלטתי שאהיה חייבת לעבוד במשך התואר השני, ואמרתי נואש מעבודות "בתחום" (כדי להיות עובדת זוטרה במעבדה, כבר עדיף להוציא מזה תואר שני) שלחתי קו"ח לאורנג'. זה היה שלשום. היום, קיבלתי טלפון מבחורה שדברה נורא מהר ונורא רצתה לדעת אם אני נורא מתעניינת במשרה של שירות לקוחות טלפוני.
"תספרי לי על הנסיון שלך בעבודה"
מה היא רוצה ממני? אין לה את הקו"ח שלי מול העיניים?
"אם את עובדת כרגע, למה פנית אלינו?"
"כי אני יכולה לעבוד בעבודה שלי עד פעמיים בשבוע, ואני צריכה יותר כסף"
"למה את חושבת שתהיה טובה בעבודה הזאת?"
"סליחה?"
"בעבודה של שירות לקוחות. למה את חושבת שתהיי טובה?"
"דבר ראשון, כי הייתה טובה בכל דבר שעשיתי עד עכשיו, אין סיבה שפה זה יהיה אחרת. שנית, עבדתי כבר בעבודה של שירות ומכירה לפני התואר, כך שיש לי נסיון"
ואז היא הסבירה לי על התנאים והזמינה אותי ליום מיונים. אז שבוע הבא אני הולכת להתמיין לעבודה שאני לא בטוחה אם אני רוצה, אבל היי- אני כבר בחופש (כמעט) שבוע הבא :)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
