 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2008
אז מה היה לנו?
"תגידי, מה את חושבת עליי?", הוא שאל בשבת בבוקר, לא הרבה אחרי שהתעוררנו. "שאתה אחלה, אבל אתה בחור קשה". "אבל אמרת פעם שזה קל להיות איתי", הוא ענה. "זה קל להיות איתך כשאתה לא מתווכח, אתה בחור קשה". "אני ממש משתדל, את יודעת, לא להתווכח איתך על כל דבר".
זה די חיובי.
***
בשישי בלילה, חשבנו מה לעשות. והוא אמר "אפשר ללכת לסיבוב", ואני אמרתי לו, "מה, עם האוטו שלי? לא, נו, זה מפחיד", והוא אמר "נלך עם האוטו הכי מגניב, והקליאו שלך יותר מגניסה מההונדה... תראי- אנחנו יכולים ללכת לסיבוב, אבל בתנאי שאת נוהגת". "אתה יודע שההונדה ממש לא נוחה לנהיגה...", והוא שאל- "את רוצה שיעור או לא?", אז אמרתי שברור שכן, והלכנו לאוטו. ולא ראיתי למטה שום הונדה ג'אז אדומה. "במב, איפה האוטו שלך?", "פה, הנה", "במב, אין פה שום הונדה ג'אז אדומה...", ועד שלא עמדתי ממש ממש ליד האימפרזה לא הבנתי.
אחרי שהצלחתי לצאת איכשה מהחניה, כי לא נהגתי על הילוכים אפילו פעם אחת אחרי שהוצאתי רשיון, הוא רצה שנעשה שיעור בעצירות חירום. אבל אני אמרתי לו שנורא מפחיד אותי להאיץ פתאום 0-100 בכמה שניות ואז לבלום חזק, בלי שאני מצליחה אפילו לבקש ממנה להתחיל לנסוע בלי שתכעס עליי (האימפרזה טורבו הזאת, אם אתה נותן לה יותר מדי גז ולא משתמש בו, היא מתחילה לצרוח עליך)- אז אני מעדיפה שהיום סתם ננהג ובפעם הבאה נעשה שיעור. אז סתם נהגתי קצת. ואז הוא נהג, אבל לא סתם- עשינו שוב את הפניות לכוכב יאיר, והפעם זה היה הרבה פחות מפחיד מכשעשינו את זה עם האוטו שלי, כי למכונית הזאת יש אחיזה הרבה יותר טובה וזה לא מרגיש כאילו היא עוד רגע מתפרקת.
עכשיו שאני חושבת על זה... זה בכלל לא היה "חשבנו מה לעשות". הוא בא עם האימפרזה בדיוק בשביל זה. חזרזיר הבחור הזה... עד שאני לא אתחיל לעשות מסלולים הוא לא יעזוב אותי :)
***
אני ממש לא מרוצה מהקורס איפור מקצועי שלי. ירין שחף הזה אידיוט. מורה לא משהו, מאפר ממוצע שלדעתי לא היה לו סיכוי אמיתי בחו"ל. אז הוא קצת יודע צרפתית ואומר "איב סאן לורו" במקום "איב סאן לורן"- זה אומר שהוא מבין אופנה? בחיי...
אבל זה לחוד והקורס לחוד- אני מרגישה שכל הקורס הזה עשוי בשביל אידיוטים. וזה לא שרוב הבנות שם לא אידיוטיות, כן? כי הן כן. אבל זה לא אומר שצריך לוותר על מקצועיות כי הן גם ככה לא ישימו לב. כאילו, זה לא הגיוני שבשלב התרגול- המתרגלים לא יודעים מה היה בשיעור הפרונטלי ומה אנחנו אמורים לעשות. זה לא הגיוני שהמתרגלים בשיעור סותרים את המורה בכיתה. זה לא יכול להיות שאם יש לכל תלמיד כרטיס שבו רושמים מה הוא לא עשה בסדר בתרגול כדי לעקוב אחר ההתקדמות שלו, כל מה שאני מקבלת כל שבוע זה "עבודה מקסימה!!!", "עבודה מהממת!!!", ואיזו הערונת- "לעבוד על מיקום סומק בובתי". זה פשוט לא עובד ככה. איך אני אתקדם אם לא תגידו לי במה אני לא טובה? וגם אם אני נהדרת- מה זה עוזר לי "עבודה מהממת"? תגידו לי "העבודה שלך טובה כי...". אבל זה כנראה יותר מדי השקעה בשביל קבוצה של מאפרים צעירים שהם גם לא מבריקים במיוחד. חוץ מאייל, שהוא היחיד ששווה משהו.
אני מאוכזבת שהמקום שנחשב הכי טוב בארץ, מאיפה שלא תסתכלו על זה, הוא כזה גרוע. וזה לא שאני רוצה להפוך להיות מאפרת מקצועית עכשיו, זה סתם הובי שאני מפתחת. אבל לא יכול להיות שאני לא אלמד שם שום דבר שאני לא יכולה ללמוד מהספר (הנהדר) של קווין אויקון. אז עכשיו אני מתלבטת אם לשלוח לבי"ס מכתב עם תלונה על חוסר המקצועיות, או להבין שגם אם אני אתלונן, אני לא אוכל לשנות את הרמה של הבי"ס וגם לא את היחס שאני אקבל עד סוף הקורס.
הצעות?
***
מסתבר שכוווול סוכות אני בחופש. כיף כיף כיף.
***
היום בבוקר במב ואני הכנו לי אוכל לעבודה, ואז הוא אמר שהוא מרגיש כמו איזה אבא שמכין סנדוויצ'ים לילדים לבי"ס. ואני התחלתי לספר לו שאצל האקס, אפילו שהוא היה אז בן 26 ואחיו בן 24, אבא שלהם היה מכין להם כל בוקר סנדוויצ'ים ופרות לצבא/אונ' וכשאני הייתי ישנה שם גם הייתי מקבלת סנדוויצ'ים ופרות לאונ'. ואז נחתכתי.
| |
אוויר, מישהו?
אני לא יודעת... החבר הזה לוחץ לי על הגרון.
מבינים? לוחץ לי בגרון, עוד שניה נחנקת ואני עוד מקבלת "אבל למה את מציקה?".
אני. מציקה. לא, כי כשהוא מתנחל אצלי בבית 4 ימים זה משב רוח רענן.
פלישה לחיים שלי, זה מה שזה. לא כניסה בעדינות, לא ניסוי וטעיה. פלישה דורסנית.
_____
אה, כן: תיקנתי את הלינק לעגילים בפוסט הקודם.
| |
קצרים
1. הבנתי למה כל המדריכים טוענים ששוואסנה היא התנוחה הקשה ביותר ביוגה. תנסו לשכב בשקט, לנשום ולא לחשוב על כלום כשחבורה של יתושים מאיימת לאכול לכם את הפנים. לא נעים, אה? עכשיו תעתיקו את המצב להודו. קשה, נכון?
2. בנים זה כזה נורא. מצד אחד הם אומרים לך "מה ציפורניים עכשיו? אני אוהב אותך ככה, בואי למיטה". ואז הם מתלוננים שאיך זה שכשרק התחלתם לצאת היית כזאת כוסית מטופחת, ועכשיו את סתם בחורה מוזנחת.
3. הבננה שאוכלים אחרי אימון היא הבננה הכי טעימה בעולם.
4. קניתי שעון דופק. כיפאק היי לתו הזהב, שאין איפה לבזבז אותו חוץ מספורט ורטהיימר (אה, כן, יש את H. Stern, אבל 700 שקל לא יהפכו את העגילים שלי ב-12K לנגישים יותר).
| |
זה אומר שהיה טוב, לא?
רציתי מים, אז הוא לבש מכנסיים ונעמד רגע ליד הדלת, "אני יכול להצאת ככה?", הסתכלתי על סימני הנשיכות בכתף ימין שלו. "גבולי", אמרתי לו. ואז הוא הסתובב והפנה אליי את הגב. "וואו, כדאי שתלבש חולצה", ונקרעתי מצחוק. "את פסיכית".
:)
| |
"תמיד תעשה גיבוי לספר טלפונים"
איזה כיף. ביום שישי שעבר במב לקח את המחשב שלי אליו הביתה, כדי להוריד ממהו את הוירוס שהוא הדביק אותו בו. ביום שבת נתקעתי עם האוטו והוא עדיין במוסך. ואתמול, כשאני לתומי הסתובבתי בקניון כדי לקנות להורים מתנה לחג, גנבו לי את הפלאפון.
ככה מצאתי את עצמי בלי אוטו, בלי מחשב ובלי פלאפון. שום קשר לעולם. ערומה ממש.
מיד ניגשתי לאורנג': "גנבו לי הרגע את הטלפון, אני רוצה לחסום אותו", "אה, את לא יכולה כאן, כי זה מרכז מכירה בלבד ולא מרכז שירות", "את אומרת לי שאם הרגע גנבו לי את הטלפון, ואני בתוך סניף של אורנג', אי אפשר לעשות שום דבר כדי לעזור לי?", "נכון, את צריכה לפנות למרכז שירות לקוחות", "אני מבינה את זה, אבל אין לי טלפון. את יכולה לקשר אותי עם שירות הלקוחות?", "אה, כן, קחי. חכי על הקו".
חיכיתי. ודיברתי איתם. ואז ההיא על הקו אמרה לי שאם אני רוצה מכשיר חליפי אני צריכה ללכת למרכז שרונה, למרכז שירות המזורגג שלהם- זה שפותח ב-9 בבוקר, עמוס באנשים ומבזבז לך חצי יום עבודה. אה-הא. אז ניגשתי לנציג אחר, כי הקודמת כבר הלכה: "אני צריכה טלפון חדש", "את צריכה לגשת למרכז שירות, כאן זה מרכז מכירה בלבד", "לא לא, אתה לא מבין. אני צריכה טלפון היום. תציע לי דרך טובה לקחת טלפון היום", "את רוצה לשדרג?", "תקרא לזה איך שבא לך, אני צריכה טלפון".
כמובן, הנציג המטומטם הפסיק עם ההסתייגויות המטומטמות שלו כשהוא ראה בכמה כסף אני מדברת בחודש. פתאום הוא היה מאוד אדיב, מאוד נחמד, ומאוד רצה לעזור לי. אידיוט. בסוף, יצאתי עם N95 שהולך לעלות לי פחות כסף מהמכשיר הקודם שלי. לא ש-N95 זה כזה משהו, כן? אבל הוא היה האופציה הכי טובה.
אז דעו לכם (אולי אתם כבר יודעים, אני גיליתי את זה רק אתמול): יש באורנג' אופציה לשלם על המכשיר ישירות מהחשבונית. מה שאומר שאם הם אומרים לכם "החזר חודשי של 70 ש"ח בחודש על המכשיר", זה באמת יהיה החזר חודשי של 70 ש"ח בחודש על המכשיר, כי בכלל לא שילמתם בויזה על המכשיר. נכון שזה אותם 70 שקל, אבל לפחות אתה לא צריך לראות את ה-"תשלום 1 מתוך 4500" כל פעם שאתה עובר על הכרטיסי אשראי שלך. ונכון שאז אתה כבול אליהם כי אתה ממשיך לשלם דרך החשבונית, אבל בכל מקרה אורנג' היא האופציה הכי פחות גרועה בשוק.
אה, כן- אין לי שום זכרונות. כי "תמיד תעשה גיבוי לספר טלפונים" זה כמו "תמיד תבדוק שמן מים". אולי כדאי להתחיל להקשיב למקורות יודעי דבר במקום לחוות על בשרי את כל החרא. לא נורא. במה שנוגע אליכם- אין לי את המספר שלכם. תרגישו חופשי לשלוח הודעה ולהגיד מי אתם, או לשלוח מייל עם הפרטים, או להתקשר. אני לא פנויה היום, אבל אני אתפנה בשבילכם :).
עכשיו, לכו לעשות גיבוי לספר טלפונים. וגם לבדוק שמן מים. וגם לעשות גיבוי למחשב, אתם אף פעם לא יודעים מתי הוא ידבק בוירוס. תקשיבו למקור יודעת דבר.
| |
הצגה
אתמול, בגלל שזו הייתה הפעם הראשונה שהעברתי מצגת בעבודה והיה שם הבחור הזה מלונדון, הבוס ראה לנכון להציג אותי מחדש. הוא אמר הרבה דברים טובים. אני לא זוכרת את כל מה שהוא אמר, אבל אני זוכרת בבירור שהיה שם את הביטוי outstanding work.
הסמקתי, בחיי.
היום בבוקר שאלתי את השותפה שלי לחדר איך הייתה המצגת, והיא אמרה שהכל היה מאוד ברור והיה מאוד קל להבין מה התכנונים שלנו ולאן אנחנו הולכים עם הפרוייקט הזה.
זה טוב זה.
אבל עדיין קצת משעמם לי. אני שוב שוקלת ללכת לעשות תואר שני במדעי המחשב. רק כדאי שאחליט הפעם, כי אוקטובר זה אוטוטו.
| |
"תמיד לבדוק שמן מים"
המצגת מוכנה, הבוס אמר עליה Excellent.
***
אחרי שהעברתי שבת משפחתית במיוחד אצל הדודים במושב, החלטתי לנסוע לבמב לירושלים. רציתי סיבוב, וסיבובים זה בירושלים. אז נסעתי לבירה ודיברתי בטלפון עם אורי, ידידי הירושלמי משכבר הימים. מטרים ספורים לפני מחלף שורש צעקתי לו "אורי! האוטו שלי חם! הנורות שלי דולקות! האוטו שלי נשרף! אני אדבר איתך אח"כ! ביי!". עצרתי בצד, ומיד התקשרתי לבמב: "במב, יוצא לי עשן מהאוטו, הוא נשרף", וכרגיל הוא הגיב ב"בסדר, אני כבר מגיע". ואז הוא שלח לי הודעה "אם לא ציינתי קודם, כבי את המנוע". עודי בודקת את ההודעה, נעצר מאחוריי שוטר. דווקא חמוד, סבא כזה. "חמודה, תרגעי, זה רק אדים. לא קרה כלום לאוטו שלך, הוא רק התחמם. אבל את לא יכולה לעמוד פה, מסוכן. שימי ניוטרל ונתדרדר קצת למטה, אני אוביל מאחורייך עם אורות דלוקים ושום דבר לא יקרה". לא אומרת לכם? חמוד. הוא נשאר איתי כמה זמן עד שאמרתי לו שהבחור בפניה לבית שמש וכבר מסתובב ומגיע, והוא הלך לבדוק כתם שמן בצד השני של הכביש. כשבמב הגיע, הוא העמיד אותי מאחורי המעקה והלך לפתוח את המכסה מנוע ולהוסיף לאוטו מים ואנטי-פריז. בינתיים השוטר ממקודם עשה סיבוב ובא אליי שוב, לראות שהכל בסדר. כשהאוטו שלי היה מוכן להדלק שוב ולנסוע לחניון בשורש, השוטר ליווה אותנו מאחורה וציפצף לנו לשלום כשחנינו. חמוד.
אז במב ואני ישבנו לנו בשורש ליד התחנת דלק וראינו עוד מלא עוברים ושבים שבאו להוסיף מים לאוטו. ואז קנינו קולה ב-yellow וישבנו לחכות שהאוטו יתקרר. ז"א, ישבנו באוטו והתמזמזנו עד שהאוטו התקרר. אה, הוא גם הסביר לי עוד קצת על איך פועל מנוע (אתם יודעים ש"מעגל קרנו" ממש לא מסביר את זה?), מה לדעתו קרה לאוטו שלי, ושאני יכולה להיות רגועה. ואז הוא בדק שמים לא הולכים לאיבוד, ואח"כ הוא בדק שמן וכמעט הרג אותי (למה את לא מטפלת באוטו שלך?! אני לא מאמין שהאוטו שלך בכלל נוסע!), עשה כל מיני דברים ואמר לי: "או קיי, בואי ניקח אותה לנסיעת מבחן". ואז היא שוב התחממה בעליה, והוא אמר "טוב, את לא יכולה לנסוע ככה הביתה. בואי נחשוב מה עושים".
אז מה עשינו? השארנו את האוטו שם כי אין לי מושג מי הגרר שלי והסוכן לא עונה, ומה תשאיר את האוטו מחוץ למוסך בקיסריה באמצע הלילה. אז עלינו על האימפרזה ונסענו לירושלים. ואז הוא אמר לי "אה... אנחנו לא ניסע עם האוטו הזה לאכול... המיני של זיו אצלי". המיני של זיו בנויה כבר כמה חודשים, והם עוד מחליפים בה חלקים מדי פעם. עכשיו שזיו ואישתו הטריה נוסעים לירח דבש, המיני אצל במב כי היא עוד לא מכוונת, או משהו. והיה מגניב ממש, כי אתה נוסע 60 ומרגיש 120 כי היא נמוכה וקטנה ורועשת. אז אמרתי לו "במב, אתה חייב לבנות כבר את שלך".
אחרי שהלכנו לאכול והרעשנו את ירושלים עם האוטו, נכנסנו אליו הביתה בשקט בשקט, כי ההורים לא יודעים. רצינו ללכת לישון, אבל יותר מגניב זה לגמור בשקט בשקט כי ההורים לא יודעים. ואז הלכנו לישון. כשקמנו בבוקר ההורים היו עדיין בבית, אז חיכינו בשקט שיצאו לעבודה. ואז אמרתי לו בסוד "במב, זה מה שעשית חצי מהצבא שלך? לשכב ולחכות בשקט?", והוא אמר "כן, אבל עם השקט שלך היו הורגים את כולנו"*. ואז נקרעתי מצחוק בשקט שלי.
כשקמנו, התקשרתי לאבא לעדכונים. והוא נתן לי את הטלפון של אפי, המוסכניק מקיסריה. ואז דיברנו עם הסוכנת ביטוח ועם הבחורה מהגרר, שאמרה "הגרר יגיע לשם בשלוש שעות הקרובות". אז אמרנו שאם אי אפשר משהו מדוייק יותר, אם אפשר התראה של חצי שעה והיא אמרה שכן. אז קפצנו שוב למיטה. ואיזה שעה וחצי אח"כ קיבלנו טלפון מהגרריסט שאמר שעוד 10 דקות הוא מגיע, אז איחרנו לו בחצי שעה והוא נורא התעצבן, אבל לקח את האוטו לאפי בכל זאת.
השעה הייתה כבר 12:30 בצהריים והיו שתי אפשרויות: לנסות להגיע לעבודה או לא לנסות להגיע לעבודה. אז לא, לא ניסיתי להגיע לעבודה. אז חזרנו לירושלים והלכנו לאכול, ואז הלכנו הביתה וראינו את המרוץ. זה די נחמד הפורמולה אחד הזה. דווקא יש מה לראות כשאתה מבין על מה להסתכל. ואז אמרתי לו "במב, קח אותי הביתה", והוא אמר "זה לא יפה לבקש כזה דבר, כי את יודעת שאם תבקשי אני אעשה, וזה שעה וחצי לכל כיוון", ואמרתי לו "אבל זה לא בשביל לא לנסוע באוטובוס, זה בשביל להיות איתך עוד זמן היום. תשאר אצלי קצת בערב. הדלק עליי". אז נסענו אליי, והנסיעה הייתה ממש ממש נחמדה. כשהגענו אליי הוא פתח את המקרר וצהל: "יש פה חלב! זה בטוח לא שלך, נכון?", ואמרתי לו "דווקא כן, קניתי בשבילך שבוע שעבר", והוא אמר "יואו! את כזאת חמודה!", ואמרתי לו "מה? אתה לא זוכר? דיברנו בטלפון כשהייתי בסופר. יש לך גם כריות", ואז הוא בכלל צהל. והוא ישב על הכיסא ואכל ערגליות עם כוס חלב, ואני ישבתי על השיש ואכלתי חטיף גרנולה ושתיתי מי טוניק. ואמרתי לו "במב, אתה כזה ילד קטן עם כוס חלב ועוגיות", והוא הצביע עליי יושבת על השיש עם הרגליים באוויר וזה היה מצחיק. ואז הלכנו להתקלח, ושוב למיטה, ואכלנו ארוחת ערב ונרדמנו קצת על הפוף עד שהוא הלך.
***
"תמיד לבדוק שמן מים" זה מין משהו שאומרים לך מקורות יודעי דבר, כמו "תמיד תעשה גיבוי למחשב". אבל אף אחד לא עושה גיבוי למחשב עד שהולך לו ההארד דיסק, כמו שאף אחד לא בודק תמיד שמן מים עד שהוא נתקע עם האוטו.
_______
* זה לא בדיוק מה שהוא אמר, אבל הרשיתי לעצמי קצת חופש ספרותי כאן.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
