 כינוי:
בת: 40 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
להבריק כלי כסף
אחרי החתונה של המתחתנת לא שמעתי ממנה. לא הודעת שרשרת סטייל "תודה שבאתם לשמוח איתנו", לא טלפון בכללי, אפילו לא טלפון כדי להודות על המתנה.
זה עשה לי רע מאוד.
לפני החג (שזה שבוע וקצת אחרי החתונה) התקשרתי אליה להגיד שנה טובה וזה, ואחרי שהיא סיפרה לי שיש תמונות יפות מאוד של הבחור ושלי ושהיא תשלח לי ושהיא טסה לניו זילנד מיד בצאת החג, היא אמרה לי שהיא לא ממש בקטע של לדבר עכשיו כי היא צריכה לסיים איזו עבודה סמינריונית.
שבוע שעבר קיבלתי ממנה מייל שרשרת כזה כשהיא כבר עם שמה החדש- השם של בעלה במקום השם שלה. הרבה פעמים דיברתי איתה על זה שלדעתי אין מה לשנות את השם- שיש חיים ומשפחה ומסורת ואישיות שמתלווים לשם שלך. היא אמרה לי לעזוב אותה מהבולשיט הפמיניסטי שלי.
בולשיט פמיניסטי או לא בולשיט פמיניסטי, יש לי תחושה שהיא איכשהו מנסה למחוק כל מיני דברים מהעבר הפחות זוהר. או אותי, החברה הפחות מגניבה- זאת שדווקא אין לה בעיה עם להבריק כלי כסף אצל ההורים לקראת החג. ואפילו, לא עלינו, חושבת שיש דברים חשובים יותר מכסף.
חברה שחושבת שלהגיע איתה לכל מדידה ולכל קניה לקראת החתונה דווקא יותר חשובים מ-100 שקל יותר בצ'ק. וחברה שמשקיעה בשמלה ושיער ונעליים כדי שיהיו לה תמונות יפות והיא תרגיש עוד 20 שנה שהיה נורא יפה שם, גם יותר חשוב מהצ'ק. וחברה שביום החתונה עצמו טסה לאולם בצהריים כי מישהו שכח לקחת לשם את המתנות לאורחים, גם יותר חשוב מצ'ק. וחברה שלא נחה לרגע על הרחבה כדי לשמח אותה ולגרום לאנשים אחרים לרקוד, זה גם יותר חשוב מצ'ק.
אבל אולי אני טועה. אולי בתוך החצי מליון שקל שהחתונה הזאת עלתה, ה-600 שקל ששמתי שם איכזבו אותה. אולי זה לא קשור, אולי בלי שום קשר אני לא מתאימה לחיים החדשים שלה. אולי הבחורה הזאת, עם השם החדש, היא לא הבחורה שהכרתי.
אומרים שאנשים לא משתנים בשבוע. אני חושבת שזה נכון. אבל אולי אנשים משתנים אחרי שהם הצליחו להגיע לפסגה שקבעו לעצמם, כשהם מסוחררים מההצלחה והאושר והמזל הטוב שלהם. או פשוט, כשהם נהיים נובו-רישים. אני מאוד מקווה שזה לא המקרה.
בולשיט פמיניסטי או לא, יש לי תחושה שהדברים איכשהו קשורים. שכן יש משהו בשם שלך, שיש דברים שצריך לשמר- ודברים שצריך לאמץ. לא להחליף. אני לא יכולה להתערב בבחירות האלה שלה, ואני לא יכולה להתעלם מהתחושה שמי שראיתי בה החברה הכי טובה שלי מתעלמת ממני ונותנת לי תחושה שאני חברה שאפשר לסנג'ר ולזרוק.
זה לא שחתונה משנה אנשים. זה שחתונה היא כנראה תירוץ מעולה למי שלא הצליח להשתנות לפניה.
| |
עכשיו הכל ברור
נכון יש את הקטע הזה ששירים "במזרחית" לא ממש רוקדים אלא עומדים ומוחאים כפיים או לחלופין עושים איזו תנועה כלפי מעלה עם יד חצי פתוחה?
אז המון זמן לא הבנתי את הקטע של היד החצי פתוחה. אתמול הייתי בעוד חינה והכל התבהר לי: סה"כ צריך לדמות את התנועה של היד אילו היה עליה חינה או מגש ממתקים.
קאיה, שהגיעה אתמול לגבול העליון של המוזיקה שהיא מסוגלת לספוג. וזהו, אני מודה, "בא לי עלייך ולך בא עליי", "נשבע לך לא בוגד" או "מה שתעשי עדיין מתוקה" זה לא מוזיקה או כתיבה או משהו. שתבינו, זה ממש נדיר שאני יושבת צמוד לשולחן באירועים. גם תימנית במעגלים אני רוקדת, בכיף. אבל זה פשוט היה... לא בשבילי.
| |
הידעתם?
בחורות משלמות חצי מחיר על כרטיס כניסה למשחק כדורגל. זה מחיר של ילד וחייל. הייתי בשוק. כאילו, ממש כתוב על הכרטיס "ילד/ חייל/ אישה". ויש שוטרת בכניסה שבודקת רק בחורות. אני חושבת שזה פעם ראשונה ששוטרת מיששה אותי ככה, בחיי.
אבל מה? מגרש כדורגל זה סופר מגניב.
חבל שהשחקנים עצמם קצת הרסו :)
| |
הפרסום ברדיו עובד
"דפנה, השנה היית ממש בסדר... הצלחת לשלב בין קריירה לילידים... גם לך מגיע להתפנק עכשיו. עבדת קשה והנה- גם הזמן שלך הגיע. הזמן להתפנק עם בר תמי4 חדש בצבע אדום!".
אני שמעתי את הזעזוע הזה הבוקר ב-102. וכאילו שזה לא היה מספיק, אחרי קטע קריינות קול של ילד אומר, "אמא, למה את מדברת לעצמך?".
אנא מכם- אם אי פעם אגיע למצב של "להתפנק" עם בר מים מפולטרים, לא משנה באיזה צבע, תירו בי.
ואתם יודעים מה? מילא אם בר מים היה מקל על האישה איכשהו. אבל הבעל הוא זה שמעלה את השישיות מים לבית. אז הפינוק *שלה* הוא שבעלה לא יסחוב בקבוקי מים? תודה רבה באמת. מישהו צריך להתחיל לנפות את השוביניסטים האלה ממשרדי הפרסום.
| |
תכל'ס, היה מגניב
החתונה באמת הייתה יפה.
הנה לכם מספר דיאלוגים קצרים שמספרים את הסיפור:
- לכי לשתות מהיין
- מה לשתות מהיין?
- הרב אמר שאם שותים מהיין מתחתנים תוך שנה
- מה הקשר ליין ולרב? אם אתה רוצה להתחתן איתי תוך שנה תביא טבעת.
- שתי, שתי
- בת דודה של חברה שלך שאלה אותי כמה שתית
- דווקא אא שתיתי הרבה
- נכון. אמרתי לה שאת ככה בטבעי
- את יכולה ללכת על הנעליים אלה?
- לא. אבל אני יכולה לעמוד. זה כל מה שצריך לעשות עד החופה.
- קאיה, נכון את אוהבת אותי למרות הכל? (זה האח הקטן של הכלה שהיה שיכור מהתחת)
- ברור, תמיד
- כי אני אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לבוא לחתונה עם חבר שלי והיא לא הסכימה כי היא הומופובית
- אני חושבת שרקדנו יפה הערב
- אני חושב שאני רקדתי יפה ואת רקדת ככה ככה
- היי!
- לא, תכל'ס? את רקדת יפה ואני ניסיתי להדביק את הקצב...
אגב, הלכתי לעשות תסרוקת אצל הספר שלי. הרבה ספריי, הרבה סיכות, הרבה כסף. אמרתי לו, "אבל אתה בטוח שאני יכולה לקפוץ ולהשתולל עם זה וזה לא יפול?", הוא אמר "תקפצי כמה שבא לך, השיער לא יזוז". זה לא עמד במבחן המציאות, הדבר הזה. אני לא יודעת אם התסרוקת לא הייתה מחזיקה בכל מקרה, או שכשהוא אמר "תקפצי כמה שבא לך" הוא לא חשב לעצמו שאני באמת קופצת. אני אבוא אליו שבוע הבא ואגיד לו שהכל התפרק.
ואחרון- כל הזמן אמרו לי שמה יש לי לבוא איתם לצילומים. כשחברה שלי התלכלכה באדום על השמלה, בדיוק מעל החזה, ואני הייתי היחידה באיזור עם מגבונים לחים שגם יכולה לתקרב לציצים שלה ולשפשף- היה ברור שהייתי צריכה להיות שם.
| |
סעו לדרום אמריקה, אנשים מפחידים מחכים לכם שם
ביום ראשון אני מקבלת אימייל מהבוס שאומר "זה קמפיין חדש לדרום אמריקה. אנא הגיבי".
לא הבנתי מה הולך. פתחתי את הקובץ וחשכו עיניי. השפה לא שפה, הקונספט שגוי.
אחרי שקראתי את המיילים אחורה והבנתי במה מדובר, שלחתי לבוס מייל תגובה מפורט מאוד שאומר למה לדעתי זה חרא של דבר. בנוסף, עוד באותו ערב ישבתי בבית עם אבא שלי שעזר לי לנסח את המודעה מחדש ולבנות בשבילה קונספט חדש. ככה שלמחרת באתי אליו ואמרתי לו שלדעתי מה שיש לך זה חרא ואני חושבת שזה יעבוד הרבה יותר טוב. נו הארד פילינגס ושיעשה מה שהוא רואה לנכון.
היום פונים אליי ואומרים לי לעבוד בצוות עם ההוא שעשה את הקונספט המחורבן, שביחד נסכים על משהו חדש.
ההוא שעשה את הקונספט המחורבן זה הבחור הדוחה הזה, המחמיא בשקל. אני שונאת לעבוד איתו. ואני לא רוצה לעבוד על החרא הזה. גם אין לי על מה לעבוד- אני חושבת שהוא טועה, הוא חושב שאני טועה. אני על הזין מה הוא חושב, והוא לא יעזוב לי את הצוואר עד שאשתחווה ואגיד שהוא צודק, אני טועה והוא הכי חכם בעולם. אם הבוס שלי שולח פרסום לארגנטינה (כי כששאלתי איפה בדרום אמריקה, כי דרום אמריקה גדולה, זאת התשובה שקיבלתי) וממשיך לסמוך על האיש שיווק בשקל שאפילו לא לוקח בחשבון שבמדינות שונות באמריקה הלטינית מדברים ספרדית שונה, אז מה הוא רוצה ממני?
| |
שוק תרבות
בשישי שבת הייתי במסיבת רווקות ושבת כלה של החברה המתחתנת.
עכשיו, בניגוד לחברות אחרות שאני בחבר'ה כזה, החברה הזאת היא חברה מהתיכון שבניגוד אליי, כן נשארה חברה של החבורה שלנו דאז. אתם יכולים להבין שהמפגש לא היה שיא הנוחות בשבילי- הרי היו לי סיבות טובות לא להשאר בקשר עם רוב הבנות האלה (כולן חוץ מאחת, למעשה, איתה לא היה ניתוק מכוון אלא סתם קשר שהתמוסס).
וניסיתי ממש. אני לא הבן אדם החברותי ביותר עלי אדמות. אני אפילו רחוקה מזה מאוד. ובטח שאני לא רוצה לערב את הבנות מהתיכון בחיים שלי היום. כאילו, מילא הן היו מעבירות את כל הזמן הזה בדיבורים על סקס. על סקס אני יכולה לדבר בלי הרבה חשבון. אבל הן דיברו על זוגיות. והזוגיות שלי, עם כל הכבוד, זה לא משהו שאני רוצה לשתף בו את הנשים האלה.
עכשיו, בחינה היא עשתה בשכל והושיבה אותי עם חברים שלה ושלו מהלימודים. בשבת כלה לא היה לי לאן לברוח. הקטע הוא שבחינה פגשתי את כל הבעלים של הבנות מהתיכון ואמרתי לחבר שלי, "תשמע, משהו פה נראה לי מוזר בכל הבעלים האלה. הרי כל ה-4 האלה התחתנו בשנה האחרונה אחת אחרי השניה. עכשיו תסתכל שניה על הגברים- הם לא נראים לך ממש נבעכים כאלה? כאילו, 'אני צריכה להתחתן השנה, אני אקח את הראשון שנקלע בדרך'?". הוא אמר שהוא לא יודע בקשר לבעלים, אבל שברושם ראשוני הוא מבין איך זה שלא נשארנו חברות אחרי התיכון.
בכל מקרה, במסיבת רווקות הביאו מורה ליוגה. המורה ליוגה העביר שיעור של שעה שכלל 45 דקות הרפיה. זה הרגיש לי סוג של "בואו נעשה כאילו עשינו ספורט כדי לטחון בורקסים בלי בושה". אבל זה לא היה כזה נורא. באמת. זה לא הרגיש כמו מסיבת רווקות, ואני לא יודעת מה היה לחץ אם באמת הייתי עפה משם ב-2 נגיד, אבל לא נורא.
אבל השבת כלה- זה היה הלם. בחיי. שבת שלמה אני שומעת סיפורי אימים על חמיות ובעלים מהגהינום. ואז לא הבנתי- האם הן מוציאות ומגזימות על כל הדברים הרעים שיש להן בבית כדי להתלונן על משהו, או שבאמת בבית כזה גרוע שהם חייבות להוציא את זה. בכל מקרה, אני לא מבינה למה לדבר על זה בשבת כלה, כמה ימים לפני שהחברה שלהן מתחתנת. זה הרגיש לי כמו תחרות סטייל "למי יש את החמות הכי מעצבנת" ו"למי יש את הבעל הכי מגעיל". וזה כשהן נשואות גג שנה. אני ממש לא רוצה להיות חלק משיחה כמו זאת עוד חמש שנים. אפילו לא בתור זבוב על הקיר.
ובאמת שיחסית, יוצא שהאמא של החבר שלי היא דווקא לא נוראית בכלל. היא אמנם אומרת לי דברים שהיא ממש לא צריכה להגיד לי, אבל לפחות בבסיס שלה היא אוהבת אותי.
הנה לכם מספר פנינים, כדי שלא תגידו שאני מגזימה:
1. אחת סיפרה שבשבת כלה שלה, לפני כמה חודשים, במשחק הזה ששואלים את החתן שאלות ורואים אם הם עונים אותו דבר וזה, שאלו אותו איזה משפט היא אומרת הכי הרבה. התשובה הראשונה שלו הייתה "סתום את הפה", אבל אחרי מחשבה נוספת (כי זה לא יפה להגיד) הוא אמר שזה בהחלט "כואב לי הראש".
2. היה איזה דיבור על זה שאנשים הביאו להן לחתונה כלי כסף, ולמה לכל הרוחות הן צריכות את החרא הזה בבית ולמה אנשים לא מתחשבים ומביאים צ'קים. אז אחת אמרה שהחמות שלה כל כך שונאת אותה, שבטח עד שתמות מה שהיא תשאיר לה זה את כל הכלי כסף שלה, והיא תמשיך לאמלל לה את החיים גם אחרי המוות.
3. איכשהו דיברו על נכים, אז אותה אחת אמרה שהחמות שלה- עדיף שתמות ולא תישאר נכה, כי אחרי כל זה היא עוד תצטרך לטפל בה.
4. אפילו שמעתי את המשפט, "הסבתא הזונה הזאת שלו". בחיי.
5. בכללי, היה איזה דיבור על זה שאחרי כמה חודשי נישואים "הם לומדים לענות". כמו קופים שמתפתחים אבולוציונית. כשהיו חברים, הן היו יורדות עליהם חופשי והם היו סופגים. עכשיו הם עונים, החוצפנים האלה. אז התגובה הראשונה היא שוק, שמה פתאום הוא למד לדבר. התגובה השניה היא, "סתום ת'פה ש'ך לפני שאני עפה עליך".
אני באמת לא יודעת מה מבאס יותר- לשמוע את כל הסיפורים האלה 3 ימים לפני החתונה, או להבין שהחברות שלך לא מסוגלות לעזוב ליומיים את הצרות הזוגיות שלהן בצד ולהנעים לך את הכניסה לחופה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
