בכל מקוםובשום מקום |
| 3/2009
עברית שפה יפה.
ישראבלוג. אכן מקום מלא בכל.
אכן מקום עמוק הוא.
ואף על פי זאת. זהו מקום כה רדוד שכזה.
כי אם אמשיך לדבר בכל מיני פנינות לשון משכאלו, ואמשיך לדבר בשפה ציורית קלוקלת עד מאוד שכזו... אני מניח שאמשוך קוראים.
או שלא?
קראתי עכשיו פוסט של ילדה בתיכון או משהו כזה, והיא סיפרה איזה סיפור שהמורה לספרט סיפר להם. זה סיפור על דילמה שאישה אחת הייתה צריכה לעבור.
זה יכל להיות מעניין. לא רק הסיפור, יכול היה להיות מעניין להקשיב לילדה שמרגישה דברים חדשים.
ככה אני חושב שהכי טוב לפתח את הרגש. הכי חשוב זה להיות רגיש לדברים שקורים מסביבך.
הבעיה הייתה בשפה.
שפה קלוקלת. היא הייתה ממש מכוערת, וזה הפריע לי.
לא יכולתי ליהנות מהקריאה, ורק בגלל היא התיימרה לדעת לכתוב את מה שהיא מרגישה בשפה כל כך גבוהה. ממש לקפוץ מעל לפופיק.
אין לי בעיה עם אנשים שלא יודעים לדבר.
זו תכונה נרכשת, לדעתי. ואמנם לחלק מהאנשים זה יותר קל מאשר לאחרים, אבל להתחיל לדבר ככה זו לא דרך להשתפר.
הדרך היא להקשיב לאנשים. ללמוד תוך כדי הקשבה....
הדרך היא לקרוא ספרים. הדרך היא להקשיב למוסיקה ישנה בעברית.
אי אפשר להתחיל ככה סתם לדבר, כאילו אתה עמליה, המורה שלי ללשון בחטיבה.
זה פשוט חוסר מודעות ובקרה עצמית מוחלט.
חבל שפוסטים מעניינים נופלים ככה.
הפוטנציאל נהרס.... (הוא מקוצר לאדמה).
וחבל...
ME
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
