מה הולך עם העולם הזה?!

בוקר אור, כופרים שלי. =]

*פוף פוף פוף.*

השיער שלי רטוב! ויש בי ריח של סבון! הא. אכן, ביליתי ארוכות באמבטיה לאחר ה-ל"ג בעומר הזה.

*חמישי*

ארור יהיה! אני ובובע שלי רבנו. T_T הנדון- אינפורמציה מסווגת השמורה יותר מסודות המדינה.

עקב כך, לקיתי בחוסר של תאווות מין, מזון ורוקנרול.   

אני וצוף התפלחנו אל תוך הגינה האחורית של הבניין שלי, איפה שתמיד וועד הביניין הזקן מתרוצץ ובודק שאין אףחד. ואם מתגלה שם מישו, אז הוא סוקל אותו בלימונים, וצווח עליו עד שאותו פולש מסכן הופך לאילם (או מפתח מום אחר). :/

בזמן שכולם היו עסוקים מאוד בחיות המתות שרבצו על צלחותיהם, אסף הכריז על טיול לצפון ברגע זה ממש! 

תגובתי המיידית הייתה צרחת תרנגולת בעת שחיטה, ובספונטניות שכזו נסענו אל הר מרון.

(רמת הספונטניות המתוארת לעיל הינה שקר גס היות שאסף הלך להתקלח, שתינו משהו, וגם חיכינו לצוף שתבוא... כמעט סירטטנו את הטיול על מפה... בעע, לא). 

*שישי לפנות שחר*

אני, אסף וצוף בדרך,

בים בם בום.

בשבילי צפון זה כמו הירואין, רק יותר בריא. היינו כלכך מאושרים. *.*

הר מירון, המקום בו עלה שימעון בר יוחאי אל השמיימה (יאיי!), כשהוא מת, (אוקיי! אין לכם כוח, הבנתי), ולזכרו חוגגים ל"ג בעומר ועושים מדורות. הידד! יחי שימי!

הנסיעה ארכה כמה שעות, המקומות שאליהם הפנו אותנו לא היו קיימים, חשד מלא בחשש אפף את החמצן הדחוס במכוניתינו העקומה! (בעצם החלונות היו פתוחים, היה חמצן בשפע).

עצרנו בתחנת דלק פלונית, קנינו ערכה של הכנת שתיה חמה חד פעמית על גזיה.

אבל... למה שאני אראה משהו חדש מבלי להרוס אותו?! לא הגיוני... פויה שכמותי! גררר.  

בעודי משחקת בכל מיני כלים, פתאום היה צליל וריח של גז כמובן היה מלווה בצעקת הטיפשות שלי להיום! 

אחרי שסיימו לצעוק עליי כמובן שלא יכלו להימנע מלהזכיר את התקרית שבה שמתי קומקום חשמלי על הגז, כולו עלה בלהבות, והמסתי אותו לגמרי. :/

אני הייתי חדורת מוטיבציה לתקן את מעלליי. אז ניגשנו לתחנת דלק אחרת בדרך, (הפעם אלמונית), ושיקרנו (הו! עברנו על דיברה!) וכך הביאו לנו גזיה חדשה. =]...

*הר מרון*

הייתה כבר שמש (בלעעע), חמישים K אנשים, מתוכם 450 K דוסים. 
הצלחנו למצוא זולה מבודדת משלנו.

אני והילה טיפסנו על סלע גבוה, באמצע מרון, התפללנו והשקפנו על הטבע. זה כלכך אינסופי ומרהיב בפשטותו...

הכרחתי את אביעד לעשות את עצמו נבהל כשאני אנסה להבהיל אותו.

צוף אומרת שצעקתי בעודי משוחחת עם אנשים היות ובו זמנית גם שמעתי מוזיקה באוזניות...

כתגובה מישו אמר "למה היא צורחת?!" ואביעד אמר ש"מותר לה, היא האישה שלי." 

(יש! אני אישה של מישו! ובכלל, אני אישה! יאיי...) 

ופתאום מתחילים להעריך דברים קונבנציונליים.
רצינו מקלחת (עם סבון וספוג וקונדישינר!),

רצינו אוכל נורמלי (כלומר כל מזון מוצק ולא נוזלי כמו שהיה שם),

רצינו לישון (שלא על סלעים כמו שהיה שם),
ורצינו בגדים לא מלאים בדשא ואבנים.

כי כמה שהטבע (בשבילי) מושלם ומסמם ומסנוור ונפלא (הוכחה: התמונה שצירפתי),

לפעמים (רק לפעמים) פשוט רוצים להיות בבית.

(שימו לב לניפלאות העולם, שילוב של טבע וטוטוסטרון:)

-הצפייה אסורה לילדים מתחת לגיל 17, 11 חודשים, ועשרים ושישה ימים-

חה.