משתנה קבוע

אז זהו , אהוב שלי חיים שלי , אתה סוף סוף פה ומה אני אגיד לך ...מהרגע שהגעת אני מפחד. זו תחושה מאוד עמוקה ובסיסית , פשוט חשש משברון לב , אני כל כך אוהב אותך. נולד , מחייך , אוכל , הולך , מדבר , מקשקש.

ואת , נסיכה שלי , כל הרבה דברים נכנסים לנו באמצע , ההריונות הכושלים , העבודה , החיים שלנו במדינה הכ"כ זרה הזאת ....ואת תמיד משנה , טובת לב עם משקפיים קצת אבודה אבל כמו תמיד חדורת מטרה.

ואני כרגיל עם הפחד מהסוף , נכנס בכל שיקול בכל מחשבה , מי יודע מה קדם למה , הסוף או הפחד מהסוף.

תמיד זה להחזיק עוד קצת , עוד מעט ומגיעים למטרה אבל מה עם הדרך ?! זה בכלל שווה את זה? הרי הייתי מאושר גם בלי כלום.

משפחה.